אוסף הלכות שונות

אוסף הלכות שונות

א. מצוי שנמצאים ליד הים בשעת השקיעה ורוצים לצלם את השמש, יש בכך שאלה של איסור דאורייתא[1].

ב. בזמני שקיעה או קריאת שמע וכדו' יש לשים לב ללוח לפי המקום, כי יתכנו שינויים של כמה דקות בין המקומות השונים.

ג. רכיבה על סוסים וכדו' ללא אוכף מבואר בשו"ע שאסור. יש מקום להקל אם לבוש בבגדים[2], ויש מתירים למי שאינו רגיל בכך או ברכיבה למרחק קצר[3].

ד. שוכר בית עם אקווריום, או שיש בחצר בעלי חיים כתרנגולים וכדו', יל"ע האם נחשב שזה שייך לו ואם כן חל עליו הדין להאכילם, וממילא יהיה אסור לאכול קודם שהאכילם, ואם מוטל עליו להאכילם גם אם אינו נחשב כשוכר י"א שהוא בכלל החיוב והאיסור. וכן אם יצא לטיול וכדו' ולא נתן להם לאכול, י"א דאפילו כשאינו בביתו ושכח להאכיל את הבע"ח אסור לו לאכול[4]. אך אינו צריך להוציא ממון כדי לחזור להאכילו[5]

ה. לתת לבעלי החיים אוכל בשבת, אם אין להם מבלי שיביא להם, או שהורגלו לקבל אוכל ולא יטרחו לחפש לבד ולאכול מההפקר, גם אם הם לא שלו, מותר לתת להם כדי צרכן, אבל רק כאשר הם של ישראל. ובכלב בכל אופן רשאי לתת לפניו[6].

ו. שואל או שוכר רכב מאדם פרטי, יש להיזהר שלא יחזיר אותו עם יותר דלק ממה שקיבל בשעת השאילה, כדי שלא יכשל בריבית[7].

ז. בימי הרחקה, ישנם אופנים המותרים והאסורים בטיול וכדו', ויש אופנים שנחלקו בזה הפוסקים, וצריך לחשב תחלה את המציאות והדין, כגון שיט בסירת מנוע, משוטים, נדנדה, נסיעה לבד ברכב זה ע"י זה, הליכה לבד לטיול.

ח. נשים הנוסעות לטיול אסור להם לשיר כאשר הנהג ישמע[8].

 

עבודה זרה

א. מבואר בש"ך שאסור להיכנס לכנסיה וגם לצורך שירותים[9], ואפילו להיכנס לחצר של ע"ז אסור[10]. וכ"ש אם נכנס כדי להביט בצורה יפה שיש שם וכדו'[11] ולהיכנס למנזר מחלוקת[12]. כמו"כ אין להסתכל מבחוץ על דבר יפה שלהם, כגון גן הבהאים[13] בחיפה או בסמוך לטלז-סטון (מנזר השתקנים) שיש בהם גינות שנעבדו לשם ע"ז[14]. ונחלקו גבי כניסה או ראייה במקומות השייכים למוסלמים.

 

לא תחנם

ב. לומר לגוי המשכיר, או מוכר בקיוסק או בכניסה לאתר, נהג אוטובוס וכדו' – "שלום", פעם אחת מותר, אך לכפול אסור. ולכן עדיף להקדים לומר כדי שלא יצטרך לענות "שלום שלום". (האיסור לכפול הוא רק במילה "שלום" ולא במילים אחרות בעלות משמעות דומה).

ג. כשצריך לקנות מצרכים, לשכור חדר או מקום להתארח, להזמין הסעה וכדו', יש חיוב להעדיף לקנות אצל יהודי ואפילו מחלל שבת רח"ל[15], וכ"ש אם הוא שומר שבת, מאשר אצל גוי[16], וכשאצל הגוי מעט יותר זול, אם היהודי שומר שבת ואינו אדם עשיר, גם בכה"ג יש חיוב לקנות אצל השומר שבת. ובמחלל שבת כנגד גוי, וכן שומר שבת כנגד יהודי שאינו שומרה, כשההפרש מעט יש צדדים להחמיר[17].

***

דיני הקריעה בראיית ירושלים והמקדש

א. המשתמטים מחיוב קריעה על מקום המקדש ועושים תחבולות שונות להיפטר מזה, אינו מנהג ותיקים, ודברי הש"ס והשו"ע סימן תקס"א מטפחים על פניהם[18].

ב. יש מהפוסקים שסוברים שהמקנה את בגדו לאחֵר כדי להיפטר מהקריעה אינו מועיל, ולכו"ע אין ראוי לעשות כן.

ג. חיוב הקריעה הוא רק כאשר בין ראיה לראיה עברו ל' יום[19]. ואם ראה בשבת או בשאר ימים הפטורים מקריעה, ואח"כ תוך ל' יום ראה ביום חול אינו צריך לקרוע.

ד. ראיית מקום המקדש מחייבת קריעה[20]. החיוב במקום המקדש הוא כשרואה את כיפת המסגד[21]. ויש פוסקים שהחיוב חל כבר בראיית הכותל[22], והסטייפלר קרע כשראה הכותל והכיפה[23].

ה. כשמגיע לכותל קורע על מקום המקדש ועל ירושלים ויוצא בזה ידי חובה[24].

ו. הקריעה נעשית במעומד ובידיו[25]. ויכול להתחיל בכלי ולהמשיך ביד. וקורע משפת הבגד לכתחילה בצד שמאל[26], ואם אי אפשר יכול גם בצד ימין[27],  שיעור הקריעה הוא טפח[28] כנגד הלב, לאורך ולא לרוחב[29].

ז. לדעת הרמ"א הקריעה בבגד העליון הוא גם כאשר לבוש חליפה. ולכך כשאינו חפץ לקורעה, יוריד את החליפה ויקרע את החולצה[30].

ח. אפשר להשתמש מספר פעמים באותו בגד לקרוע בו, כשבכל פעם ירחיק בבגד שיעור ג' אצבעות ממקום הקריעה הקודם ויקרע שם.

***

קביעות עיתים לתורה

א. עוד דבר נחוץ מאוד לעורר עליו הוא ענין קביעות העיתים לתורה, שדווקא אצל בעלי בתים שיש להם קביעות לדף היומי וכדו', יותר מצוי שמקפידים, אבל מי שרגיל שכל יומו מלא בתורה ובימים אלו ממעט, לעיתים שוכח שיש חיוב קביעות עיתים על כל איש מישראל בכל מצב וזמן. והוא חיוב יומי כמש"כ הרמב"ם שחייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה. וכן פסק השו"ע ביור"ד סימן רמ"ו ס"א, ואע"פ שפסק שם ובשעת הדחק אפילו לא קרא רק קריאת שמע שחרית וערבית לא ימושו מפיך קרינן ביה, מאן לימא לן דבין הזמנים שעת הדחק קרינן ביה, ועוד אטו בלולב ומצה ושארי מצוות נמי מניח את חיובו על שעת הדחק. אך באמת שעצת היצר היא להרחיק את האדם מתלמודו שקנה לו בחודשי הקיץ ולאבדם ממנו, ולהזיק לו בימי אלול הנחמדים, ב'אם תעזבני יום – יומיים אעזבך'.

 

***

דיני ממונות ישנם דברים המצוים מאוד, ובחלקם הדין משתנה לפי פרטים קטנים, והוזכר רק השאלות המצויות כדי ליתן עליהם את הדעת, ובכל כה"ג יש לברר היטב את המציאות, ולברר את הדין,

• מצוי שרוצה לארח אנשים נוספים במקום ששוכר, ובדין זה יש פרטים רבים, כגון אם שכר לפי מיטות או לפי מספר ממוצע של אנשים, וכן אם זה ארעי או בקביעות, וכן אם האורח הוא מהסמוכים על שולחנו.
• מזמין הסעה ומאחר עד כמה זמן צריך להמתין לו.
• שכר מקום, הגיע למקום ישנם דברים המפריעים לו קצת או מאוד, או שחסרים שם דברים חיונים או לא כ"כ חיונים, שסוכם עליהם מראש או לא סוכם, כגון יש כלב בחדר נעול, או בחצר, מזגן אינו תקין, סתימה בביוב שגורם לריח, או מגביל בשימוש, רעש בניה מבחוץ, סיכמו על מקום שרואים ים או נוף ואינו מדוייק, ובחלק מהדברים האם יש חילוק בין אם היה כך לפני שהגיע או שהתקלה נתחדשה ונוצרה רק אחרי שכבר נכנס
• השתמש במיקרו וכדו' במין מסויים בשרי או חלבי, יש אופנים וצורות שימוש שצריך להודיע לבעליו, ויש אופנים שיתחייב לשלם
• כששוכר דירה, דינו שעל מה שיש לו רשות להשתמש מתחייב בשמירה כשומר שכר, ועל מה שאין לו רשות כשומר חינם[31], ולכך גם אם ילד קטן שבר דבר, אפילו אם זה מהדברים שאין לו רשות להשתמש נחשב כפשיעה, וחייב ליידע את הבעלים, או לסכם עמו מראש שלא מקבל אחריות על דברים קטנים שמתקלקלים.

***

 

[1] עיין שו"ת מנחת יצחק ח"י סימן ע"ב ואפילו חלקי, ובשו"ת שבט הלוי ח"ז קל"ד ובחוט שני בכרך של הלכות פסח, ובמעדני שלמה שאינו ראוי ואפילו חלקי.

[2] משנה הלכות ח"ו סי' רכט.

[3] אוצה"פ אעה"ז שם.

[4] שע"ת.

[5] . ולא גרע מעיקר צער בעלי חיים שמותר כדי להרויח ממון [מלכים אומניך].

[6] שכ"ד סעיף י"א מ"ב וביה"ל שם.

46. יור"ד ק"ס ס"ה ט"ז ש"ך גר"ז סוף ס"ז. ובשיעור מועט ממש, יש אופנים שניתן יותר להקל בזה, ואכמ"ל, וכן אם מחזיר מעט יותר מספק וכדי לא להכשל בחשש גזל. וכעצה כדי לא להכנס לחשש איסור ריבית ניתן לקבוע שאם החזיר יותר דלק התוספת תהיה כתוספת מחיר בשכירות, ובלקח בהשאלה כתשלום עבור השימוש ולא כתוספת על הדלק שקיבל. ובפרט כששוכר מחברות השכרה אם התנאי הוא לא להחזיר כמה שלקח אלא להחזיר מיכל מלא נחשב תנאי בשכירות שאינו נחשב כריבית.

[7] יור"ד ק"ס ס"ה ט"ז ש"ך גר"ז סוף ס"ז. ובשיעור מועט ממש, יש אופנים שניתן יותר להקל בזה, ואכמ"ל, וכן אם מחזיר מעט יותר מספק וכדי לא להכשל בחשש גזל. וכעצה כדי לא להכנס לחשש איסור ריבית ניתן לקבוע שאם החזיר יותר דלק התוספת תהיה כתוספת מחיר בשכירות, ובלקח בהשאלה כתשלום עבור השימוש ולא כתוספת על הדלק שקיבל. ובפרט כששוכר מחברות השכרה אם התנאי הוא לא להחזיר כמה שלקח אלא להחזיר מיכל מלא נחשב תנאי בשכירות שאינו נחשב כריבית.

[8] הליכות שלמה פ"כ סק"כ, אישי ישראל פנ"ה הערה צ"ה ועוד.

[9] ש"ך יו"ד רמט, ויש שחששו בזה לאיסור תורה, ולכן אין להתיר אפי' במקום איבה.

[10] וכתב החיד"א בברית עולם [שם] שהנכנס לבית ע"ז הרי הוא בכנפי הסטרא אתרא של הטומאה ומטמאים אותו מעט מעט ולא ידע כי בנפשו הדבר.

[11] . ובאגרות משה יו"ד ג' קע"ט אות ו'.

[12] . עי' ציץ אליעזר ח' י"ד צ"א וע"ע חיים ביד סכ"ו.

[13] לענין הגן עצמו הדבר שנוי במחלוקת, וי"א שלפחות נכלל ב'הרחק מהכיעור'.

[14] יו"ד סי' קמ"ב סט"ו.

[15] כי יש אומרים שלעניין ממון מצווה להחיותו.

[16] אהבת חסד.

[17] דיש שס"ל דשומר תו"מ עדיף לעניין להחיותו בממון מאשר שאינו שותומ"צ.

[18] שבה"ל ח"ז סימן ע"ח, ובספר קרא עלי מועד הביא מהגרח"ק שעדיף לא לילך לכותל מאשר לקחת מאחר את בגדו ולהפטר מקריעה.

[19] שו"ע סימן תקס"א ס"ה.

[20] שו"ע שם סעיף ב, [אג"מ או"ח ח"ה סימן ל"ז א].

[21] ב"ח ופאת השולחן.

[22] הר הקודש בשם מהרי"ל דיסקין.

[23] א ורחות רבינו ח"ב עמוד קמ"ח.

[24] והסטייפלר זיע"א נהג להקפיד שלא לראות את חומות ירושלים עד שהגיע לכותל.

[25] שו"ע סעיף ד. ויש מקילין בזה לקרוע בכלי כדין שאר קרוביו. וכעי"ז בכף החיים סקכ"א.

[26] מ"ב סקי"ג.

[27] פוסקים, הר הקודש.

[28] שו"ע או"ח סימן תקס"א ויו"ד סימן ש"מ.

[29] חכמ"א כלל קנ"ב דין ב.

[30] גליון מהרש"א סימן ש"מ סעיף ז.

[31] לענין קרקע נחלקו הראשונים להלכה האם חייב עליו בפשיעה, ובדברים המחוברים לקרקע נחלקו האם הם בכלל קרקע, וכן דנו מה מוגדר מחובר לענין זה.