בין חורבה לחלמונית: שפע של צבעים וריחות עטפו את היום השני למסע 'מחוף אל חוף' של מוישל'ה וחבריו. שלישיית החברים צעדו בינות להרי הגליל והיישובים הדרוזים, לצד חורבות המבנים הקדומים, והשתכשכו בעיינות ובגבים השונים • המקל התרמיל והרי הגליל.
בקושי פתחתי את העיניים בשעת נץ החמה של הבוקר, אבל צבי כבר היה על המפה ותכנן את המשך הטיול מחניון אבירים בו לנו את הלילה לחירבת חממה. יחד איתנו עם עליית השמש, גם החברה באוהל השני התעוררו וחיש מהר התארגנו לתפילת שחרית.
בתום התפילה פתחנו לעצמנו ארוחת בוקר קלה, בחור מהקבוצה הגדולה הכין לכולם קפה שחור על פינג'אן וגזייה קטנה, וכך התחלנו לצעוד מניין בחורי ישיבות, אל עבר הנקודה שבה סיימנו את העלייה בשביל השחור. סמוך לנקודה זו יוצא מהכביש שביל עפר בסימון שבילים אדום ולשם אנחנו פנינו, הקבוצה האחרת ירדה אל השביל התלול.
לפי מפת סימון השבילים, השביל אליו נכנסנו מוביל צפונה לכיוון גשר אלקוש. לאחר צעידה באורך של כקילומטר, הגענו לסימון המורה על פנייה ימינה לשביל בסימון ירוק, שפונה מזרחה לכיוון הכפר הערבי נוצרי פסוטה. השביל הירוק לא תמיד מסומן ולכן לא נמצא ברוב מפות סימון השבילים. עם זאת שביל זה בטוח ומומלץ לצעוד בו.
מכפר פסוטה השביל חוצה דרומה את כביש הגישה לאבירים, ונקרא על שם האזור – נחל גודרים. המקום יורד לעבר נחל וחורבת זווית. לאחר כקילומטר וחצי השביל חותך מזרחה בדרכי עפר לעבר חורבת אחרת הנקראת מורגות. משם יורד השביל בדרך עפר לכיוון גשר אלקוש.
השביל הירוק עובר מתחת לגשר, וממשיך במעלה נחל כזיב. באזור זה נקרא נחל כזיב בערבית נחל חביס ועל כן יש מעיין בשם זה. השביל עובר ליד מספר מעיינות בהם עין רטט, עין טבעת ועין זבול לא מדובר במעיינות ומקומות טבילה רציניים, אבל בהחלט היו פנינות חמד ירוקות וקסומות לצד מי נביעה מפכים, ולכן עצרנו ליד חלקם.
מעין זבול ממשיך השביל עוד כקילומטר, עד שהוא מגיע לעין חותם. המעיין העליון מבין חמשת מעיינותיו של נחל חביס. תעלה יפה מובילה את המים לבריכת שכשוך קטנה, המזרימה את המים אל שוקת המשמשת את עדרי הצאן, ולידה נמצאת שוקת עתיקה יותר. המים שלא נעשה בהם שימוש ניגרים לנחל עצמו, שבו צומחת שדרת עצי צפצפה מרשימים ומרהיבים.
מעין חותם צריכים להמשיך בשביל הירוק עוד כמעט שני קילומטרים, עד שמגיעים לדרך עפר כבושה המסומנת בסימון שבילים שחור. נחצה את הדרך, המחברת בין בית ג'אן לחורפיש הדרוזיים, ונעלה עוד כשלושה קילומטרים נוספים לעבר חרבת חממה. החורבות השונות אמר צבי הידען, הן שרידי יישובים משנים ותקופות שונות בהן ישבו יהודים ושאינם, בארץ ישראל ובגליל הפורח.
בהמשך המסלול יורד מערבה לעבר הערוץ. ההליכה בו מעט קשה, על גבי חלוקים וסלעים המקטע אורכו כמה עשרות מטרים. בסופה הוא מתחבר עם שביל המטיילים עמו הגענו עד לירידה לערוץ, ומיד בסוף הערוץ הגענו למעבר מטיילים וחצינו את הכביש. השביל מסומן בערוץ קטן בצמוד לצלע הרכס הדרומי, בחלוף מספר עשרות מטרים, עזבנו את הערוצון לעבר השטח הפתוח. לאחר עלייה קצרה התחברנו לדרך עפר, שבה מפגש שבילים ירוק ואדום. ההליכה על דרך עפר רחבה ונוחה עד לנחל נריה ומורן.
צבי הצביע על פריחת החלמוניות השוטפות בצהוב בוהק את מדרונות ההרים החצי רטובים הסובבים את מסלול נחל נריה ומורן, וטען כי מהן ניתן ללמוד שאנחנו כבר בשיפולי הר מירון. במקביל לחלמוניות בעונה זו של השנה, מתחילה גם פריחת הסתווניות שגם הן ממלאות את האזור בחגיגת צבעים מרהיבה.
את העלייה ניתן לעשות הן בנחל נריה בסימון שבילים אדום, או להמשיך בסימון הירוק בנחל מורן. אנחנו בחרנו את נחל מורן בגלל שחיים כבר התעייף וביקש מסלול קצר קצת יותר. בסוף העלייה הגענו לגבולו של הגענו לחניון בית הספר שדה הר מירון, ועוד הספקנו לבקר בחורבת חממה שנמצאת ממש בסמוך אליו. המקום משמש נקודת לינה עבור רוב מטיילי מחוף אל חוף. ניתן למלא מים במקום, או בבית ספר שדה. המקום המה מטיילים, כאשר רובם משפחות חרדיות שהתמקמו לטיול באיזור למחרת, ולא מעט בחורי ישיבות שבאו לטייל בשמורת מירון בימי 'בין הזמנים'.
