הזוג דאצ'בסקי המשיכו דרומה להמשך הטיול במבצרי יער קולה ובריכת הנופרים. מוישל'ה מספר על הרשמים הרבים מהמצודות המאיימות שהם ביקרו בהן, ועל הטרמפיסט הידען שאספו בדרך שסיפר את ההיסטוריה של שרידי המבנים המסתירים את עברה המטלטל של ארץ ישראל במהלך אלף השנים האחרונות.
היום עוד היה גדול, אני ואשתי יצאנו צפונה לכיוון תל אפק שנמצא בצד השני של יער קוּלה, בסמוך לכניסה לעיר פתח תקווה. מבצר אפק – אנטיפטריס, הוא מצודה צלבנית מרשימה, ושריד יישוב קדום באותו שם. לא הרחק ממנו, בדרך המובילה מאלעד אל ראש העין, ניתן לראות מגדל מרשים נוסף – 'מגדל צדק' המתנשא מעל כל הסביבה, ומוקף על ידי שרידי כפר ערבי ששכן במקום עד מלחמת העצמאות. לאחר המלחמה ישבו במקום עולים חדשים, והמגדל נמצא בתחום השיפוט של העיר.
מגדל צדק מתנוסס כבר מהכניסה הדרומית לראש העין, כבר מרחוק ניתן לראות את המבנה החולש על כל הסביבה, והעלייה אליו היא בדרך עפר היוצאת מרחוב רבי יהודה הלוי בקצה העיר. האזור, כך הסתבר לנו מאוחר יותר, שכן על מעבר צר בדרך הים שהובילה ממצרים אל ארם נהריים. מעבר דרך הים במישור הצר בין תל אפק למגדל צדק היה נחוץ כדי לעקוף את נחל הירקון וכן את הביצות והנחלים של אזור השרון.
אך אנחנו נסענו לתל אפק. אחרי צומת נחשונים ולפני הכניסה לראש העין עמד צעיר חובש כיפה גדולה שנשא בידיו שלט "תל אפק" והמתין לטרמפ, באותם ימים שמגיפה לא הייתה בלקסיקון אספנו אותו כמובן, והמשכנו בכביש 444 לכיוון העיר פתח תקווה. באמצע הכביש יש שילוט שמאלה המוביל לכביש 483, החנינו את הרכב בחנייה היוצאת מימין הכביש, וצעדנו אל המקום שופע הנוף המשמש אבן שואבת למטיילים רבים בעיקר מהערים ראש העין, אלעד, ופתח תקווה הסמוכות.
המבנה המרשים סיפר לנו הטרמפיסט, נבנה לפני כתשע מאות שנה, עת הוקמה במקום מצודה בשם המתאר את יופי הנוף שבמקום. וכל זה על שם הנוף היפה הנשקף ממנה. כמאה וחמישים שנים לאחר מככן נכבשה המצודה בידי המוסלמים, נכבשה ונהרסה בזמן מסעות הצלב, ונבנתה שוב בידי השליטים שנקראו ממלוכים. כיום המקום משמש כאתר תיירות וכגן לאומי בתשלום סמלי שנועד לפיתוח ושימור המקום.
בשל הרי השומרון הנישאים מעל, וביצות השרון שהשתרעו מתחת, מתחדדת העובדה כי במקום עברה דרך מרכזית ומעבר סחר שחיברה את מצרים עם הלבנט וארם נהריים. המקום היה כמין מיצר יבשתי שמשך למקום גם שודדים וגובי דמי חסות. הדרך, כך גרס הצעיר, ממשיכה את דרך ארץ פלישתים המוזכרת בפרשת 'בשלח', מסלול שנמשך דרך מגידו ועמק יזרעאל.
כמו מבנים מרשימים רבים בארץ המקום בוצר והורחב במסגרת מסעות הצלב, ושלטון הצלבנים בארץ ישראל. באותם ימים נבנתה המצודה ששרדה עד היום. השטח והאגם הגדול סביב המבצר הוכרז כגן לאומי למבקרים, ומשמש פארק גדול המפותח סביב המצודות והתלים ההיסטוריים.
בשטח המגדל הצלבני והגן הלאומי נמצאים שרידי אחד מהכפרים הגדולים על מורדות השומרון ומישור החוף ומקווי מים שמתחילים את מקורות נחל ירקון. המתחם המרכזי במבנה נשמר מאוד, וניתן להתרשם מהאדריכלות המרשימה שהייתה נהוגה בארץ ישראל במהלך אלפיים השנים שהארץ הייתה כמעט נטושה.
הצעיר הטיילן שכנע אותנו לבוא בעקבותיו, הוא הוביל אותנו מהמבצר לטיול רגלי קצר אל בריכות מקורות הירקון – בריכת הנופרים. מדובר בבריכות יפהפיות מכוסות ברובן בצמחי מים ייחודיים. הנופר הצהוב, שצף ומכסה אחוז גדול מהבריכה, הופך אותה למקום קסום ביופיו. מין הנופר הזה צמח הגדל רק בארץ ישראל ומייצר למקום תחושה מדהימה וססגונית.
עם ירידת הערב כאשר הגענו לבריכה השקטה והשלווה, שמענו בין קולות פכפוך מים הנקווים, את המים שרותחים בגזייה. עוד לפני שהגענו חיש מהר שלף האיש הססגוני מתרמילו את הערכה להכנת קפה. אותה הוא הגיש לנו בכוסות קטנות רותחות ומהבילות.
בריכת הנופרים ומבצר תל אפק, הינם למעשה מקום שקט מושלם שקט ומרגיע. ומנגד, הוא סמוך ונראה לאלעד ופתח תקווה וליתר יישובי המרכז. אם תבחרו לעצמכם אחרי הקורונה, פעם בשבוע לבקר במקום ולנקות את הראש אני מבטיח שתהיו אנשים שלווים יותר.
