ברכה שינוי מקום

ברכה שינוי מקום.

ח. אדם שאכל ושינה מקום אכילתו, יש דברים הטעונים ברכה במקומו, וחייב לחזור ולברך שם ברכה אחרונה. ויש דברים שכשהלך ממקומו א"צ לחזור. ולענין ברכה ראשונה, אם שינה מקום בדברים שאינם טעונים ברכה במקומם, חייב לברך שוב, משא"כ בדברים שטעונים ברכה במקומם שאינו צריך לברך שוב. אמנם גם בטעונים ברכה במקומם לפעמים צריך לברך שוב, כגון אם שינה מקומו לפני שאכל כזית[1] ולכך יש לשים לב כשנוטלים ידים בעצירה, וחשב שיספיק לאכול במקומו, והרכב כבר מתחיל לנסוע, שיאכל לפחות כזית.

ט. גדר שינוי מקום – כשנמצא בשדה או כל מקום שאינו מוקף מחיצות, ושינה מקומו מבלי שלכתחילה היתה דעתו לשנות, כגון שהתיישבו בגינה וחשבו לאכול, ומחמת אורח בלתי צפוי וכדו' רוצים לעבור למקום אחר, לדעת המ"ב אם רואה מקומו הראשון אי"צ לברך שוב, ואם אינו רואה מברך שוב, ואין נפק"מ אם נקרא מקום אחד או לא. וכשהיה בדעתו מתחילה לשנות את מקומו נחלקו האחרונים[2] אם מהני, או דמאחר ואינו מוקף לא מהני. ומ"מ מגינה לגינה ודאי נחשב כשינוי מקום.

י. נסיעה ברכב – כל עוד שהרכב נוסע מבואר במ"ב[3] שנחשב מקום אחד. וכן מהקרקע שסמוך לעגלה אל העגלה מבואר בשעה"צ[4] שאינו נחשב שינוי מקום, ולכן אם התחיל לשתות סמוך לרכב רשאי לעלות לרכב ולהמשיך לשתות.

יא. ישבו ואכלו ורוצים להמשיך ללכת, ולא היה בתכנית להמשיך ללכת עד שיגמרו, לא יועיל שבשעת ההליכה ימשיכו ללעוס, כיון דכל אכילה היא בפני עצמה[5]. אולם כל זה הוא רק בדבר שיש בו לעיסה, משא"כ אם אוכל דבר שאין בו לעיסה כגון סוכריה אפילו לא היה דעתו כלל להמשיך מותר[6].

יב. כל דין זה הוא רק כשהתחדש מצב, כגון שתחילה ישבו לאכול ורק אח"כ החליטו שרוצים ללכת, אבל אם תכננו מתחילה לצאת וכמצוי בטיול שאוכלים ממתקים ושותים בדרך, אפילו אם כשהתחילו לאכול עצרו בצד הדרך, נחשב שמופקעים מקביעות מקום אכילה, ומבואר בשו"ע[7] דבאופן זה לעניין ברכה אחרונה יושבים ומברכים במקום סיומם. ולעניין ברכה ראשונה מבואר במשנ"ב שיכולים להמשיך לאכול אפילו כשכבר אינם רואים את מקומם הראשון, ולכן אם עצר ולא כדי להתעכב אלא על דעת להמשיך בהליכה, גם כשאינו רואה את ההתחלה, וכן אם נכנס לתוך בית או כל מקום מקורה וכדו', מסתמך על ברכתו הראשונה.

יג. לעניין שתייה במסלולים וכדו' ששותים הרבה בדרך בהפסקות, לעניין ברכה ראשונה כתב הביה"ל שאין שיעור זמן המפסיק בין שתיה ראשונה לשניה, ואפילו הרבה זמן, וכל שלא הסיח דעתו, כלומר שמתכנן לשתות במשך כל הטיול, א"צ לברך שנית. אך לגבי ברכה אחרונה יתכן ויפסיד, כי שיעור עיכול של שתיה הוא מעט, וממילא אם שותה בהתחלה שיעור שמחייב ברכה אחרונה ויעבור זמן, אמנם אינו צריך לברך ברכה ראשונה, אבל יפסיד את הברכה האחרונה של השתייה הקודמת. ולכן ראוי לשתות כל פעם כשיעור ולברך ברכה אחרונה, וכשישתה שוב יברך ראשונה ואחרונה [אם זה לצמאו או שזה ממותק]. וכשהולכים כמה אנשים ביחד ומצוי שלוקחים גם מאחרים, לכתחילה ראוי שיכווין גם על מה שיתנו לו. אבל אם קונה בדרך עוד שתיה ולא חשב מתחילה שיחסר לו ויקנה, צריך לברך שוב[8].

יד. מצוי בגינות וכדו' שמגיעים חבורה של אנשים ומתיישבים לאכול בכמה פינות חמד וכדו', ויש אופנים שע"י כך מצטרפים ומתחייבים בזימון. וכדי לא להיכנס לספיקות, ראוי שלפחות שלשה יקבעו להתחיל לאכול ביחד במקום אחד, ואח"כ יוכלו כולם להצטרף לענות מספק.

[1] כמבואר בסימן במ"ב קע"ח סקכ"ח.

[2] במ"ב קע"ח סקל"ז.

[3] קס"ז סקס"ב.

[4] קע"ח סקל"ח דלא כהח"א.

[5] כמבואר במ"ב סקל"ט.

[6] וכ"כ באגרו"מ ח"ב או"ח נ"ז.

[7] כמבואר במ"ב בסי' קע"ח סקמ"ב.

[8] כמבואר בסי' ר"ו ס"ה.