לאחר השהות והשבת בטבריה בחרו בני משפחת דאצ'בסקי לצאת לכיוון נחל הזאכי הנמצא לא רחוק מהעיר הצפונית. הם פנו למרגלות הרי הגולן וחוף הכנרת לשפך נחל דליות הידוע בשמו העממי המג׳רסה.
השהות בעיר טבריה הייתה מרוממת ומופלאה, הילדים ואנחנו ההורים, נהנינו מכל רגע. לאחר השבת החוויתית בה צעדנו ארוכות אל קברי הרמח"ל ורבי עקיבא אותם גילה האר"י הקדוש כשהחלו יהודים לגור באזורי ארץ ישראל השונים עם העליות הראשונות לארץ ישראל הנטושה והדוויה.
לאחר שבדקנו עם בעל הבית שאין לו אורחים במוצאי שבת, החלטנו להישאר עוד ערב בצימר הנהדר. יצאנו לטיול לילי בטיילת העיר הנהדרת, קנינו גלידות לילדים השקפנו על הים, ואף שכשכנו רגליים בצל החומות החרבות בחוף הנחמד והשקט שנמצא בסוף הטיילת הנחמדה.
למחרת בבוקר, לאחר שהתפללנו בשטיבלאך המרכזיים תפילת שחרית קנינו ארוחת בוקר קלה ויצאנו לטייל בנחלים הזורמים בסביבת העיר. כידוע, טבריה נגישה לכל אזורי הטיול המבוקשים: הגולן הפורח, מעיינות עמק בית שאן וקברי הצדיקים בגליל.
אנחנו בחרנו לצאת לכיוון הזאכי והמג'רסה הנמצאים לא רחוק מהעיר טבריה, למרגלות הרי הגולן וחוף הכנרת. שפך נחל דליות, ידוע בשמו העממי במסלולי המג׳רסה והזאכי. הוא מתנקז מהגולן וזורם אל צפון מזרח הכינרת. מג'רסה הוא שמה הערבי של לגונת הסלעים בשפך נחל דליות, ופירושו בערבית מגרסת אבנים. ייתכן שהשם קשור ליישוב הקדום גרסה.
רשות הטבע והגנים הכשירה שני מסלולי טיול בנחל דליות: מסלול יבש ומסלול רטוב. המסלול היבש מאפשר לאנשים בעלי מוגבלות ולמשפחות עם ילדים ועגלות תינוקות, למצות את מלוא ההנאה ממראות הנוף והטבע המושלם שלמרגלות רמת הגולן. לעומתם המטיילים במסלול הרטוב והאתגרי יותר יעברו במורד הפלג, ויוכלו לשוב לנקודת המוצא במסלול היבש שמתאים לטיול גם בימי החורף.
שביל בטון סלול לאורך הגדה הדרומית ומהווה את המסלול היבש של הנחל. המטיילים במסלול זה יכולים להתרשם מנופי השמורה מבלי להיכנס למים. המסלול עובר בחלקו בתוך סככות מעוגלות מכוסות בשיחים מטפסים. לאורך המסלול היבש אפשר גם ליהנות מטבילה במים הקרירים במקום שהוקצה במיוחד לירידה למים בכיסאות גלגלים.
אנחנו בחרנו המסלול הרטוב המתחיל גם הוא בכניסה לשמורה ולפני שיצאנו לדרך פנינו להחליף בגדים לבגדים מותאמים להליכה במים, במלתחות בכניסה לשמורה. משם, השביל גולש לערוץ הצר של אחד מפלגי נחל דליות הזורם מהגולן אל בקעת בית צידה. על גדות הנחל צומחים עצי ערבה, קני סוף סבוכים וצמחים אחרים ומרהיבים המאפיינים את האזור. המים במסלול רדודים וכל תחתית הערוץ מליאה בחלוקי אבן מסוכנים שמחייבים הליכה מתונה וזהירה.
ככל שהתקדמנו במורד, הערוץ התרחב העמיק יותר ויותר עד שהוא הופך לבריכה של ממש חשופה לשמש. עומק המים בברכות אינו קבוע והוא תלוי בעונה ובכמות הגשם שירדה בחורף. אפשר ליהנות מטבילה במים המרעננים גם בימים אלו כשהשמש יוקדת.
מי שמסתפק בטיול עד כאן, יכול לצאת שמאלה לגדה הדרומית של הנחל ולשוב במסלול היבש. אנחנו המשכנו עוד במים הנעימים עד לשלט המציין את קצה המסלול ומכוון את המטיילים שמאלה, אל הגדה הדרומית של הנחל. זה הזמן לצאת מהמים ולחזור לנקודת המוצא במסלול היבש. ההליכה אל חלקי הנחל שמאחורי השלט אסורה כדי לא לפגוע בצמחייה ובבעלי החיים.
מחניון האקליפטוסים הלכנו עוד כמה מאות מטרים על השביל הירוק לכיוון צפון, אל נחל הזאכי. בדרך עברנו במפגש שבילים עם השביל השחור, זכרו אותו- ממנו נשוב מהמסלול. יש לשים לב כי ההליכה בנחל עוברת בין ומעל סלעים מחליקים ונחצה בשחייה בריכות עמוקות. במהלך ההליכה במים יהיו דרכי יציאה מצד שמאל שלנו, המובילים לשביל השחור.
המשכנו ללכת בשביל הירוק עד לשלט האוסר על המשך ההליכה בנחל, ומשם יצאנו שמאלה לכיוון דרום בשביל השחור החוזר מזרחה לאורך הנחל אל הפיצול עם השביל הירוק. מהפיצול תפנו ימינה על שביל הג'יפים המתפתל דרומה עד לחניון האוטובוסים ממנו התחלנו.
ניתן לשים לב כי בשמורת בטיחה, בה שוכנים המג'רסה והזאכי התפתח עולם חי עשיר, מגוון ומיוחד. השוני המשמעותי בין תאי השטח של השמורה מאפשרת למצוא מגוון רחב מאוד של מיני בעלי חיים: חרקים צבעוניים ויפהפיים ועד יונקים שונים, מבעלי חיים ימיים ועד עופות גדולים הדואים באזור הפורה.
הטיול המשפחתי בזאכי היה קשה ומאתגר אך מתאים לכולם.
