משפחת דאצ'בסקי הירושלמית על כל חלקיה, יצאו לטיול קרוב לבית אך מרהיב לפי כל קנה מידה. ניקבות ומעיינות, נופים ויער מוריק, אופפים את מסלול המעיינות בהרי ירושלים. לכו בעקבות מוישל'ה, ואל תשכחו פנסים.
כפי שאתם בוודאי כבר קלטתם, רוב מסלולי הטיול שאני יוצא אליהם אינם מתאימים לצעידה של כל המשפחה. הפעם החלטתי לאתגר את אשתי ולסחוב אותה ביום שישי יחד עם הילדים למסלול מעיינות מרתק ומרהיב באזור ירושלים עיר הקודש, בה בחרתי להקים את ביתי.
את המסלול התחלנו בעין לבן הנובע בתחומי גן לאומי נחל רפאים בירושלים בסמוך לגן החיות התנ"כי. מי הנביעה מתנקזים מתוך ניקבה קצרה דרך תעלה אל בריכה גדולה עמוקה ויפה.
במסגרת תהליך שיקום, המקום הוכרז כגן לאומי ומאז שוחזרו בו המדרגות והטרסות ניטעו עצים ושיחים, סודרו שבילי גישה, שוקמו בריכות ואמות מים.
המעיין נקרא על שם הסלע הבהיר לבן שמאפיין את רכס לבן, הוא חלק מרכס שורק – אחת השלוחות הנשלחות מערבה מירושלים אל השפלה. בצד השני של הרכס נובעים מספר גדול של מעיינות כאשר לצד בריכת עין לבן הוקם מקום נוסף לקטנטנים. אין מקום מושלם יותר לפתוח בוקר של חופשת הקיץ תחת צל עצי התאנה והשקד עם אבטיח ומלון עסיסיים.
מסלול ההליכה מעין לבן לכיוון יער עמינדב והיישוב אורה, יורד בשביל מדרגות צר לכיוון חניון המכוניות, ומשם יוצא כביש סלול ומישורי המסומן בכחול אחרי כעשרים דקות של הליכה, תגיעו לצומת שבילים: השביל שממשיך ישר הופך להיות מסומן בשחור, ואילו אנחנו המשכנו ימינה בעקבות הסימון הכחול שמיד שמאלה לשביל רחב נוסף.
אנחנו קצת קרטענו אבל הילדים רצו להם בשביל העולה שהופך לפרקים לכביש צר. הגענו למפגש של כבישים צרים ומשם המשכנו לעלות ישר במשך כעשר דקות נוספות. בנקודה בה הכביש מתעקל ומתחיל לעלות בתלילות, פנינו לשביל רחב שמסומן בכחול והתקדמנו כעשר דקות עד לעיקול בשביל ולמפגש עם שביל צר שפונה לימין. משם ממשיכים בשביל הרחב שמתעקל לשמאל ושם נמצאת בריכת המעיין עין אורה או עין איתמר.
עין אורה הוא אחד המעיינות הנובעים במורדות רכס לבן, מתוך ניקבה ארוכה למדי אליה ניתן ומומלץ להיכנס, כמובן עם פנס, לקול פכפוך המים. המים בבריכה הקטנה צלולים, שקופים וקרירים בעומק של פחות ממטר. הילדים קפצו והשתובבו במים, ואנחנו ישבנו על שפת הבריכה שכשכנו את הרגליים במנוחת הנפש.
מהמעיין כדאי לצעוד לכיוון כביש המושבים אורה ועמינדב. לאחר שני קילומטרים ויותר תראו משמאל כביש ירידה שמאלה לדרך אספלט בסימון שבילים שחור. משם ירדנו בדרך עד לנקודה שבה הכביש מתעקל שמאלה – כאן נפנה בחדות ימינה לדרך עפר שמובילה למעיין עין ספיר.
זו מערה מדהימה ורחבת ידיים, החצובה בסלע ומייצרת מעיין קסום. תוכלו להיכנס אל תוך המערה, ואפילו ללכת במים עד לקצה שלה ולראות את המים נובעים מתוך הסלע באופן יפהפה ומדהים. המערה גדולה מספיק כדי להכיל כמה אנשים בבת אחת, ומחוץ למערה תמצאו עוד שתי בריכות קטנות, ולצידן שלל פינות ישיבה מוצלות ופסטורליות, שמתאימות לקפה או פיקניק.
אפשר להמשיך עם השביל שעובר על תוואי שביל ישראל לכיוון עיינות סטף המוריקים אך אנחנו אנחנו העדפנו לסיים את הטיול במעיין עין חנדק. המקום שופע מים וסביבו עצי תאנים. במקום נמצאות הרבה חורבות וטרסות של גינות חקלאיות עתיקות והוא מתאים עד מאוד לארוחת צהרים קלה.
בדרך אגב, בתוך היער הסמוך לעין חנדק שוכן כותל מרשים ונסתר שמושך אליו מטיילים רבים. קיר האבנים הגדול משתלב באופן מרתק עם חורבות המבנים שסביבו. למרות ההילה שסובבת את המקום ואגדות שנרקמו אודותיו, צורת האבנים המרכיבות אותו מלמדת כי מדובר בסך הכל בקיר תמך, סכר למניעת הסחף של אדמת השדות.
משם יצאנו אל הכביש המוביל לעין כרם, שם, בתחנת האוטובוס כבר חיכתה לנו מונית שהחזירה אותנו הביתה, להכנות האחרונות לשבת. שבת שלום.
