שלושת חברי החדר מהישיבה לבחורים מובחרים בירושלים, החליטו לצאת במסע חוף אל חוף בימי בין הזמנים של חודש ניסן. מוישל'ה מסכם את יום המסע הראשון במסע המפרך של ארבעה ימים מהים התיכון אל ימת הכינרת • נחל כזיב לא מכזב
באותו ערב כאשר אני ונוות ביתי חזרנו מהטיול ביער קולה, באווירה הזו"צית והשקטה באותם שנים. סיפרתי לה על חוויות הטיולים עוד מזמן היותי בחור צעיר ותוסס בישיבה הגדולה ששכנה ברחוב צדדי סמוך למרכז העיר החרדי והשוקק של עיר הקודש ירושלים.
זה היה כשישבנו בחדר הפנימיה במהלך ליל השבת שבאה לאחר חג הפורים. נשארנו בישיבה ביחד עם חיים ברוך אפסטיין שהיה בחור חוצניק שלמד בישיבה, וביקש שנישאר איתו גם כאשר רוב תלמידי הישיבה יצאו לשבת חופשית. ישבנו יחד לעונג שבת חברי, לאחר זמן החורף העוצמתי שהיה במהלך מחצית השנה האחרונה בישיבה.
צבי, חבר החדר השלישי, הציע שנצא בבין הזמנים ניסן למסלול 'חוף אל חוף'. אחרים קוראים לו מים אל ים בשל העובדה כי המסלול נמתח דרך מסלולים מרהיבים, מחופי הים התיכון ועד חוף ימת כינרת. צבי, שהיה ונותר טיילן יותר גדול ממני, סיפר לנו כי הנוהג המקובל הוא לקחת מעט מים בבקבוק קטן מחוף אכזיב, ולשפוך אותו אל תוך מי הכינרת הקרירים.
נו, אמרנו יחד לצבי, אתה מוזמן לארגן טיול. אנחנו נבקש את אישור ההורים ונצא, הדגשנו באוזניו. כך מצאנו את עצמינו בימים הראשונים של בין הזמנים מקימים אוהל ליד מטעי קיבוץ גשר הזיו הסמוך לנהריה. בקבוק קטן ובו מי ים ששאבנו, נתחב בצד התרמיל הענק שנשא צבי על גבו.
לאחר תפילת שחרית עם הנץ החמה, התחלנו בצעידה בין המטעים הסובבים את אזור פרברי נהריה ויישובי הגליל המערבי. צעדנו בקצב בין העצים, לכיוון הכניסה לשמורת הטבע נחל כזיב. לאורך הנחל נמתח לו מסלול משובב עין וחווייתי, טובל בצמחי חורש ים תיכוניים, מאלון ואלה ועד לקיסוסית ודולב מוריקים ומתחתיהם צומחות כלניות נוריות ורקפות רבות, הצמחייה העבותה והסבוכה גדלה לאורך הנחל הזורם והשופע.
תחילת המסלול בשביל הירוק שיוצא בסמוך לצומת מעילייה בדרך למעלות תרשיחא. השביל מתחיל בדרך עפר נוחה להליכה, וחיש מהר הוא נכנס אל הטבע הפראי וחוצה את זרימת הנחל מצד לצד. בעונה זו של השנה, הנחל המגיע מכיוון הרי מירון זורם בעוצמה בין סלעים, שחלקם מתנשאים מעל לגובה המים. בנקודה זו אני ממליץ להחליף לנעלים המתאימות להליכה במים כי חציית המים תעשה עוד פעמים רבות בהמשך הדרך היפהפייה.
לאחר כמה מאות מטרים פגשנו בצד ימין טחנת קמח עתיקה. לצד הנחל קיימות עוד שרידי טחנות רבות, אשר שימשו את תושבי ארץ ישראל בתקופות העבר השונות. במשך דקות ארוכות התבוננו על שיטות הפעלת טחנת הקמח המוכרות לכולנו מהסיפורים והציורים. חלק ממי הנחל נשאבים לתעלה שמזרימה אותם לעבר טחנת הקמח הסמוכה, בסוף התעלה נוצר מפל מלאכותי שכוח כבידת נפילת המים מניע גלגל שמחובר לאבני ריחיים – הרכב והשכב המוזכרות במשנה ובגמרא.
השעה כבר הייתה שעת בוקר מאוחרת. אכלנו ארוחת בוקר מהירה לא רצינו להתמהמה, ושבנו בחזרה לאפיק הנחל. השביל הירוק עובר לו בשדרת עצים מרשימה הסוככת על השביל ומצילה על הנחל. אמנם במהלך המסלול קיימות לא מעט בריכות שכשוך פרטיות, אך אנחנו הותרנו זמן לארוחת צהרים בבריכות עין טמיר המרשימות.
לאחר עוד כשעתיים צעידה כבר לא היה לנו זמן. אבל חשוב להכיר, מעט לפני בריכות עין טמיר המרהיבות במרכז המסלול, מסתבכת לה מימין עלייה תלולה לתצפית מבצר המונפורט. מדובר במבנה ביצורים מרשים בלב השומקום של הטבע. בתחילה המבנה המרשים הוקם כחווה חקלאית, אך הוא החליף את ייעודו למבצר אימתני לכל דבר כבר בתקופה הצלבנית. הטירה מימי הביניים וחלקת האלוקים הסובבת אותה, מוכרים כגן לאומי מתוחזק ומטופח, ובו הוקם מצפה החולש על נופי הבראשית של הסביבה.
לאחר הליכה של שני קילומטרים נוספים בנחל, כאשר השמש כבר החלה לרדת, נתקלנו בפיצול שבילים המסומן בשחור. זהו מה שמסמן לפי מפת סימון שבילים מס'-12 את תחילתה של העלייה התלולה לכיוון מצפה אבירים. העלייה החדה שמטפסת לאורך של שלושה קילומטרים, מסתיימת בכביש הגישה ליישוב. לשמחתנו, פגשנו במקום עוד שמונה ישיבע-בוחרים שעשו את המסלול ההפוך, והתארגנו למנחמייריב עם לימוד תורני קצר, כמובן שהצטרפנו. מיד לאחר מכן, פרשנו את האוהל לשנת לילה, סיכמנו בסיפוק את תשעה עשר הקילומטרים שביצענו, ועלינו על היציע שיתן לנו כוח לעוד יום אינטנסיבי במיוחד, להמשיך במסע חוף אל חוף.
