שומרי החומות: טיול היסטורי בעקבות שכונות ירושלים. ברקע ירח האיתנים וימי חודש תשרי בו מתכנסים כל עם ישראל בבתי הכנסת בתפילות, הלל וסליחות יצאו בני משפחת דאצ'בסקי לטיול מיוחד סביב חומות ירושלים. השכונות, ההיסטוריה, האנשים והקהילות. | קומו ונעלה ציון.
את הטיול שלנו הפעם נקדיש לסיפורה של העיר ירושלים, בה אנחנו משפחת דאצ'בסקי זכינו להתגורר. העיר רבת הפנים מחברת תקופות היסטוריות רבות עם חיים יהודיים שוקקים ומלאי חיות. היא מספרת לאורכה את סיפורו של עם ישראל בארץ ישראל, רצופה בתי כנסיות איש על מחנהו, איש על דגלו ונוסח התפילה שלו.
את סיורינו התחלנו בכיכר אלנבי שמאחורי בניין התחנה המרכזית בירושלים. בה מוצבת אנדרטה לציון כניעת העיר לבריטים בתקופת מלחמת העולם הראשונה. משם נצעד אל בית הכנסת "בית יעקב" שבשכונת שיכון הרבנים השכונה הוקמה סביבות שנת תש"י במטרה לשכן בה את גדולי רבני רוסיה שעלו ארצה.
כדי להבין את ירושלים חייבים כמובן לחזור להיסטוריה שלה אמרתי לילדיי. הקהילה היהודית בירושלים גדלה בקצב מואץ כתוצאה מעליית יהודים לשעריה הן מתוך ארץ ישראל והן מחוצה לה. במשך 230 השנים האחרונות האוכלוסייה היהודית בה הכפילה את עצמה כל שני עשורים מה שחייב יציאה למגורים מחוץ לחומות העתיקות.
בהתחלה מרבית היהודים בעיר היו בני הקהילה הספרדית, ונתינים עות'מאניים, אך לפני כ-180 שנה נוסדה מחדש הקהילה האשכנזית בירושלים, שראשוניה היו הפרושים שהגיעו ממזרח אירופה דרך צפת. אט אט גבר זרם העולים היהודים מארצות אירופה, בעקבות השיפור הרב באמצעי התחבורה, בעיקר סלילת מסילות ברזל והכנסת אוניות קיטור לשירות בים התיכון.
הכולל הספרדי היה ארגון הגג למגוון קרנות וארגונים, כמו קרן מיוחדת לאברכים והכנסת כלה וחברה קדישא. אך לנוכח הקהילה היהודית האשכנזית, שהלכה וגדלה במהירות רבה, הוקם הכולל האשכנזי שעם הזמן התרחב לכוללים שונים לפי ארצות מוצא ותורמים שהחזיקו את האוכלוסייה הענייה שבאה מאותם מקומות.
העלייה החדה בממדי האוכלוסייה היהודית בירושלים, ועובדת היותם של רוב התושבים היהודים עניים, הביאו לידי משבר דיור חמור. תנאי המגורים של מרבית היהודים היו צפופים, ותנאי התברואה ירודים מה שהביא להתפשטות מחלות מדבקות. באותם ימים ניסתה משפחת רוטשילד להקל על החיים באמצעות בניית שכונות חדשות סביב חומות ירושלים שרחוב יפו בו אנחנו צועדים כעת מספר את סיפורן.
"מחנה ישראל", קהילת היהודים יוצאי מרוקו בירושלים, הוקמה בידי רבי דוד בן שמעון. זו הייתה שכונת המגורים השנייה מחוץ לחומות העיר. השכונה סמוכה לשוק מחנה יהודה ובנויה כחצר פתוחה. כל פתחי הדירות נפתחו אל החצר כך שקירותיו החיצוניים של המבנה יכלו לשמש כ"חומת מבצר" מפני שודדי הדרכים. החצר הייתה בעלת שער אחד בלבד, שניתן היה לנעלו מבפנים. בורות המים של השכונה ותנורי האפייה שלה היו גם הם ממוקמים בתוך חצר זו.
נמשיך ונוכל לטייל בשוק מחנה יהודה על שלל החוויות שבמסגרתו, נלך להתפלל בבית הכנסת 'זהרי חמה', שבנוי כשטיבלאך מיוחד שאירח בתוכו את אנשי ירושלים של מעלה. אנחנו הצטרפנו לאמירת קרבנות לפני תפילת מנחה, אך בימי חג ומועד האווירה בבית הכנסת פשוט מושלמת.
נחלוף על כיכר 'הדוידקה' הידוע והמוכר ונפנה דרך רחוב הנביאים לכיוון מגרש הרוסים ושכונת 'נחלת שבעה'. שבע משפחות ירושלמיות איחדו את קרנות כספן כדי לרכוש אדמה ולבנות עליה את בתיה הראשונים. האדמה הייתה בבעלותו של ערבי מקומי שבז ליהודים וכדי לקנות את האדמה שלחו מייסדי נחלת שבעה את אחת מבנותיהן, כשהיא מחופשת לאישה ערביה, כדי לקנות את השדה כחוק במשרד המקרקעין העות'מאני.
מכאן נמשיך דרך כיכר ספרא לכיכר צה"ל ולדרך לכיוון שער יפו. בדרך נוכל לצפות בשכונות שהתמלאו במהירות סביב חומות העיר, זאת בעקבות חלוצי נחלת שבעה ומחנה ישראל. הבתים הפרושים מתחת ולמרגלות מלון המלך דוד עד לשכונת משכנות שאננים ותחנת הקמת המתנוססת מעליה.
השר משה מונטפיורי, מחותנה של משפחת רוטשילד שהקימה עבור עניי ירושלים את שכונת בתי מחסה שבתוך העיר העתיקה ראה שמצבם החמור של יהודי ירושלים לא משתפר, רכש קרקע ממושלה הטורקי של ירושלים על גבעה פתוחה ומאווררת, ממערב לעיר, וקרא לה משכנות שאננים. הוא ייבא טחנת רוח מקנטרברי שבאנגליה, והציב אותה על אדמה זו כדי שתשמש ליהודי ירושלים העניים מקור זול לעשיית קמח.
אז שכונת משכנות שאננים הקסומה הייתה הראשונה, אחריה מחנה ישראל ונחלת שבעה. שכונת בית דוד הייתה הרביעית, אחריה הוקמה שכונת מאה שערים. ואחריהן צמחו כפטריות אחרי הגשם: אבן ישראל, משכנות ישראל, סוכת שלום ושכונות אחרות באזור שהן כבר לטיול אחר.
