את יום המסע האחרון בחורי הישיבה סיימו אך בקושי. מוישל'ה מספר על היום שהתחיל בבוקר עמוס התרוממות נפש בשיעור חסידי בקבר הרשב"י, והסתיים בתשישות ליל שישי בדרך הביתה על ספסל בתחנת אוטובוס הסמוכה ליישוב גינוסר בסיום אחד מהמסלולים המרהיבים בארץ • אקורד סיום למסע מאתגר.
בבוקר היום הרביעי השכמנו קום בטרם הנץ החמה עם השכמת הוותיקין לפנות בוקר. התלבשנו וקיפלנו את האוהל בו ישנו את הלילה וצעדנו אל ציון רבי שמעון בר יוחאי. לאחר תפילת שחרית התעכבנו דקות ארוכות ליד משפיע חסידי סביבו התכנסו לא מעט בחורי הישיבות שהיו במתחם הקדוש, לצד תקרובת קלה, קפה ומיני מתיקה.
הרב הזכיר בדבריו את פרשת השבוע ואת התארגנות לשבת הסתכלנו זה על זה נראה שרק אז אנחנו הבנו שאנחנו ביום האחרון של המסע המאתגר. ולמרות שמדי היינו ערב בקשר עם ההורים והמשפחה, בהחלט הגיע הזמן לחזור הביתה.
לאחר קפה של בוקר מתובל עם חצי שעת דברי תורה וסיפורים חסידיים מחזקים יצאנו חיש לירידה משיפולי מבנה הציון אל נחל עמוד. צבי האיץ בחיים ברוך שמעט התמהמה ירדנו בשביל תלול היורד לכיוון נחל מירון, עובר את כביש הגישה למושב ויורד לכיוון "בריכות שכווי".
נחל עמוד הוא לטעמי אחד הנחלים המרשימים בארץ ישראל וגם אם אינכם מתכננים טיול מ'חוף אל חוף' תקשיבו למוישל'ה ואל תפספסו את הפלא המפעים הזה. מדובר בשביל בראשיתי המתפתל בינות לבוסתנים רבים בשלל צבעים, והמון חורש טבעי שאופייני למורדות הרי הגליל. כל זה לצד מבני אבן המספרים בדממה את התקופות שונות בארץ ישראל, וכמובן עמודי סלע ייחודיים למקום, מרשימים ועוצרי נשימה.
כשהגענו למטה התחברנו לשביל ישראל שעובר במקביל לשביל הכחול והמשכנו במורד הנחל בו נצעד עד סוף היום. חיים ברוך שהיה שקט שלא כהרגלו ביקש מאיתנו לעצור לנוח, שמתי לב שהוא נראה מתקשה בצעידה אך הנחתי שאין כאן משהו חריג בכל זאת אנחנו לקראת סופו של מסע הליכה של ארבעה ימים וזה לא דבר של מה בכך.
לאחר כמה דקות של מנוחה קמנו וצעדנו עוד כמה מאות מטרים לנקודת העצירה הבאה שלנו – בריכות שכווי הנחמדות, בהן עצרנו משמש הבוקר וממשב רוח ההרים בין הצמחייה הירוקה והפרחים הצבעוניים ברקע פכפוך המים וגשר העץ המשווה למקום תחושה של ציור מוחשי. תוך כדי שאנחנו מתפעלים מיפי הנוף בו אנחנו נמצאים, חברינו חיים השיל את נעליו וגילה כפות רגליים אדומות ומליאות שלפוחיות כתוצאה מהליכה מרובה עם נעליים רטובות ביום האתמול.
ידידנו לא התרגש והחל לפתוח לנו ארוחת בוקר מקופסאות שימורים שנותרו בתרמילו ומפיתות חמות שקנה ליד ציון הרשב"י. משם יצאנו שוב לצעידה דרומה בתוך הנחל, כשני קילומטרים הליכה עד הפניה לשביל הכחול לעין כובס. מנקודה זו אט אט הופך המסלול ממסלול משפחות לכזה המתאים למיטיבי לכת. הוא עולה ויורד על גדות הנחל המצוקיות, לעיתים בעזרת שימוש בסולמות בין נופי נחל מדהימים.
עברנו פניה לנחל סתר בשביל מצפה הימים, והמשכנו דרומה בנחל. לאחר שלושה קילומטר הנחל שב והתמתן, שם השביל הופך נוח הרבה יותר. עוד חצי שעת צעידה והשביל עבר לו תחת גשר גדול של כביש 85 בסמוך לצומת קדרים ועמיעד. צבי ואני הסתכלנו על חיים שצעד בשקט ללא אף מבע המסגיר את כאב רגליו החזק.
בצדו האחר של הגשר השביל ממשיך במישור מתון ובתוואי נוח להליכה, והנוף הופך שונה לגמרי עם הרבה עצי שיזף המטילים צל רחב ונעים תחתיהם ומספקים תפנית בחוויית הטיול. שלושה קילומטרים משם הגענו לשני גרמי מדרגות המתנשאים לגדות הנחל שמעל. בנקודה זו חוצה המוביל הארצי את נחל עמוד תוך שימוש בחוק כלים שלובים, וצינורות המוביל יורדים במדרגות תלולות אל תוך הנחל ועולים בחזרה לאותו הגובה. הצורה המיוחדת הקנתה למקום את השם: הסיפון.
עוד צעידה של שני קילומטרים מגיעים לחווייה נוספת במהלך מסלול תוואי נחל עמוד והוא עמוד הסלע המפורסם שהעניק לנחל את שמו. זקיף סלע הגיר המרשים מיתמר לגובה של כמה עשרות מטרים מנותק מגדות הנחל. המונומנט הטבעי המרשים, מסמן למטיילים את שלבי המסלול הסופיים.
דרומה משם תגיעו אל מעבר המים שתחת כביש 8077 המוביל לחוקוק, מכאן הדרך אל הכנרת קצרה המשיכו דרום מערבה על שביל ישראל שעובר לאורך דרך עפר נוחה היוצאת מהשמורה. קילומטר וחצי נוספים וצבי הראה לנו לפנות ימינה לשביל השחור היוצא משביל ישראל ועובר בין מטעי הבננות דרך מעבר מים תחת כביש 90 בו ניתן לראות על קירותיו כתובות גרפיטי שהשאירו מטיילים שהשלימו את אתגר 'מחוף אל חוף'.
כאן חיים עצר, ואמר לנו שאינו יכול עוד לצעוד יותר וכי הוא מחכה לאוטובוס העובר בכביש לכיוון העיר טבריה. צבי שלא רצה לפספס את מנהג שפיכת מי הים התיכון אל תוך הכינרת – רץ מהר לחוף, וחזר לאחר כמה דקות ויחד חזרנו אל חיק משפחותינו הדואגות.
