לנופים הקסומים של יער קולה תתחברו כבר ממבט ראשון, גם אם אתם ממחנה רק 'קוקה קולה' או שאתם בכלל מאנשי ה'פפסי'. החודשים האחרונים של החורף, ופריחת הכלניות באביב, זוהי העונה המושלמת לטיול בחיק הטבע שסובב את אזור המרכז – רק שיגמר כבר הסגר.
בשבוע שעבר העליתי את הטיול בהרי השומרון הנישאים מעל אזור המרכז וחולשים על אורך מישור החוף. כשתיארתי על המקום לילדי, אשתי היקרה כמו התעוררה, והחלה לספר לילדים על טיול משותף שערכנו כשהיינו זוג צעיר לפני למעלה מחמש עשרה שנה. נזכרתי, זה היה טיול מושלם שכבר נמוג מזיכרוני, אבל בהחלט אני ממליץ לכל קוראי השורות ומנויי "כוכב הנופש" לא לפספס את המקום הזה. בוודאי אלו שמתגוררים באזור המרכז.
בין ראש העין לסופו של כביש 443 – בן שמן, משתרע יער קולה. תוכלו למצוא בו כמה מסלולים קלילים ונעימים בעיקר בימי החורף ובפריחת האביב. ביער תמצאו פיסות היסטוריה, טבע וארכאולוגיה, וגם פינות חמד רבות למטרת פיקניק בלב האזור הכל כך שקט אך גם כל כך מרכזי.
יער קולה שנקרא על שם הכפר הערבי ששכן בשטחו, מחבר את מישור החוף עם שיפולי הרי השומרון. אזור זה היה לאורך רוב ההיסטוריה כאזור מיושב מאוד. מישור החוף שמתחיל למרגלות יער קולה, היה מלא בשטחי ביצות פוריות שהיו נהדרות לחקלאות, מאותה סיבה שימש אזור זה כמעבר אסטרטגי בין אזור דרום וירושלים לאזור השרון וצפון הארץ, שהיווה צומת דרכים מרכזית לעולים לארץ ישראל באלפי שנות ההיסטוריה שלה.
היער עובר מסביב לערים שוהם אלעד וראש העין, אך אני וזוגתי התחלנו מהאנדרטה המיוחדת אשר בחניון שלה החנינו את האוטו. באמצע כביש 444, בצומת רנטיס פנינו ימינה לכביש חוצה בנימין המוביל לבית אריה ולקריית ספר, ונסענו בעקבות השילוט לאנדרטת כ"ח לוחמי חטיבת אלכסדרוני ביער קולה. לאחר כקילומטר וחצי פנינו שמאלה לדרך עפר בסימון שבילים אדום וסימון שביל ישראל.
לאחר הביקור והתצפית באנדרטה, יצאנו לצעידה רגלית עוד כ-800 מטרים עד לפיצול שבילים שמאלה, ומשם, ביער עצמו אין שבילים מסומנים. שוטטנו באופן חופשי בין אוושת העצים והפרחים, ונהנינו מהתחושה הטבעית והאותנטית של היער הגדול הזה, כמובן ששמרנו על קשר עין עם שביל העפר העובר ביער הקסום.
לאחר צעידה של כמעט קילומטר וחצי דרך העפר מתעקלת ימינה לכיוון הכניסה הצפונית ליער. משם התחלנו ללכת על כביש המוביל צפונה, לעבר המוזילואום הרומאי. בדרכנו ראינו בצד ימין, אזור ריק. אזור זה, שנקרא חצרות כ"ח, שימש עד לפני כמה שנים כאתר קרוואנים לקליטת עולי אתיופיה שיושבו באתר זה כפתרון זמני, עד לאכלוסם בבתים מוסדרים.
לאחר הליכה קצרה בכביש הגישה הצפוני ליער, הגענו לאחר המבנים הבודדים מהתקופה הרומאית לפני יותר מאלפיים שנה ופשוט השתמרו בשלמותם. מבנה זה, שמתנשא לגובה של כמעט חמישה מטרים. במקום שנחפר התגלו שני חדרים: הראשון הוא חדר קבורה ובו שני ארונות מעטרים עשויים אבן, והשני הוא חדר מלבני ששימש כקולומבריום קירות מחוררים לבית גידול יוני . בין החדרים נפרץ פתח בתקופה מאוחרת יותר.
המבנה מאוד מפואר ומרשים, אכסדרת עמודי קשתות מקומרות מתנוססות בתוך החדר הגדול. הקשתות המחזקות את גג הבניין, עשויות מאבני גזית מסותתות. ללא ספק, כמו היום, גם בתקופה הרומית, ניכר שמבנה זה שימש כקבר מרשים לעשירים שנקברו בו.
היום היה עוד גדול והחלטנו לסוב אחורנית ולנסוע לבריכת צ'רטה לארוחת צהרים מוקדמת. לפני המקום בו שכנו הקרוואנים, קיימת פניה שמאלה לדרך עפר המסומנת בסימון שבילים של שביל ישראל – לבן כחול כתום. במהלך הצעידה הממושכת ישנן שפע של נקודות נחמדות לעצירה למנוחה ופיקניק.
חזרנו עם הרכב לשביל העפר אליו נכנסנו רגלית בבוקר והמשכנו בנסיעה ישר עד לשלט המפנה לשמורת בריכת צ'רטה. מדובר בבריכה גדולה מאוד שמתמלאת בחורף במים בתוך מחצבת אבני גזית עתיקה. בבריכה המרהיבה והנקייה גדלים צמחי מים רבים, וגם חיים שם סרטנים וצפרדעים מרשימים. בחורף המקום צבעוני פורח ומזמין, אך באביב ובקיץ הבריכה דועכת ומתייבשת.
סיימנו את ארוחת הצהרים במיקום המיוחד והשקט, וחזרנו להמשך הטיול ביער קולה התוסס.
