בדרום הר חברון ליד הישוב שני ליבנה נמצא חורבת ענים שרידיו של הישוב העתיק ענים המופיע כבר בספר יהושע בנחלת שבט יהודה. במקום שרידים יפים של בית כנסת עתיק וסביבו חורבות בתים ומערות מגורים.
כשהיינו ילדים אני זוכר שלמדנו את ספר יהושע: ”וַעֲנָב וְאֶשְׁתְּמֹה וְעָנִים”. היו ילדים שצחקו מהשמות הללו, ניתן לומר שכולנו די הסתבכנו לגלגל את שמות היישובים האלו על הלשון. היום, כמה עשרות שנים לאחר מכן, המילים הללו מקבלות משמעות חדשה. חורבת עָנִים הוא שמו של אתר בדרום הרי חברון בו מצויים שרידיו של יישוב מקראי ותלמודי.
חורבת ענים נמצאת כעשרים קילומטרים מצפון מערב לערד ובתחום יער יתיר. האתר סמוך ליישוב שני ליבנה מדרום מערב. האתר ממוקם בשיפולי גבעה, ובגובה 685 מטר מעל פני הים. ובו נמצאו כ-50 מרתפי מגורים חצובים בצורת מערות. רק אחדים מקירות המבנים בולטים על פני השטח.
בפתחי אחדות מהמערות בנויים משקופים מפוארים יחסית לתקופה, ועליהם תבליטי רוזטות, אבן מסותתת שעליה צוירו ותועדו אירועים או נכתבו מילים שיפארו את המבנה. בנוסף לכך, בסביבת החורבה נמצאים מתקנים חקלאיים, בורות מים, גדרות צאן, בית קברות ושרידי בית כנסת.
בענים נחשף בית כנסת מתקופת התלמוד. כמו בבתי כנסת אחרים בדרום הארץ ובצפונה. פתחו של בית הכנסת הוא למזרח, ומבנהו אורכי כמו במעון העתיקה והלא מרוחקת. בחזית ניצבים עמודים על אדנים מרובעים ועליהם כותרות. בבית הכנסת נמצאו גם חלקים של אגן שיש לנטילת ידיים.
הרצפה כוללת פסיפסים עם תיאורים גאומטריים. מהתבוננות קצרה נראה כי האולם היה מקורה בגג רעפים והקירות היו מטוייחים. נמצא גם, כי אימצו בבית הכנסת מנהג שהתגלה גם במעון העתיקה – להשאיר בבית הכנסת חלק מהסלע המקורי. רבע מהאולם נחסם על ידי לוחות סורג, שכמה מחלקיהם נמצאו.
בראש הגבעה נמצאו שרידי מצודה עתיקה עוד יותר. מיקומה שנתגלה בה הביאו לזיהויה עם עָנִים המקראית. מאיר שהעיר "ענים" שבתנ"ך מזוהה וכלולה בתחום נחלת שבט יהודה. המקום נחשב בין יישובי דרומא, ומחולק לשני חלקים אשר האחד מכונה "כפר גדול של יהודים", ומיקומו המשוער הוא "ח'רבת ע'ווין א-תחתא" – התחתונה. השני הוא "ח'רבת ע'ווין אל-פוקא – העליונה, שנמצאת צפונית מזרחית ליישוב ליבנה.
מדרום לבניין יש מדרגות אל בור מים ואל מערות מסתור שהיו מוגנות היטב מפני כניסת זרים. מכלולים דומים נמצאו ליד בתי כנסת נוספים באזור. לפי שרידים שנמצאו במקום – בין השאר מטבעות זהב – היה המקום פעיל מאות בשנים, מכאן גם ההשערה שיהודי המקום, בדומה ליהודי יוטה, חיו במקום עד התקופה הערבית הקדומה, ואז נאלצו לקבל עליהם את דת האסלאם ונטמעו בערביי יטא הסמוכה.
המתקנים החקלאיים שהיו במקום היו מאוד מפותחים ביחס לתקופה. במקום נמצאו מתקנים חקלאיים שממוקמים ברצף גיאוגרפי. קיומם של המתקנים בסמיכות, מעיד על כך שבמקום היה ריכוז גדול של אוכלוסייה וחקלאות עניפה ומפותחת.
במקום נמצאה גת שהייתה חצובה בסלע בשלשה משטחים מדורגים. בראשון דרכו את הענבים, ממנו גלש המיץ לתא קטן ששימש לשיקוע גרעיני הענבים ושאר הפסולת המוצקה. משם עבר הנוזל לכלי הקיבול, בדרך כלל כדי חרס. משם רוכזו הכדים במחסנים תת קרקעיים עד גמר תהליך התסיסה והפיכתו של הנוזל ליין.
כמו כן, במקום נמצא גם בור מים ענקי, שריד למאגר מים תת-קרקעי שנחצב בסלע. לצידם אותר בית בד – חצוב בסלע. חלקיו המזוהים הם מה שכולנו מכירים מהמשנה. "ים" – המתקן התחתון הקבוע, ו"מֶמֶל" – המתקן הנייד שהופעל על ידי בהמת עבודה.
ואכן, לאורך שביל המתקנים החקלאיים ניתן לראות גדרות אבן ששימשו כמכלאות צאן. בעלי חיים אלו שמשו בין היתר לעבודות החקלאות וכמובן לרועי הצאן שדאגו לחלב, לבשר ולצמר עבור כלל תושבי האזור.
