להר התלול המושך אליו מאות אלפי מבקרים מדי שנה הבאים לשפוך את צקון לחשם בקבר התנא האלוקי יש גם זווית שלא כל כך מוכרת – הג'רמק. שלישיית בחורי הישיבה חרשו את הר מירון ביום השלישי למסע נוף הרים מרהיב בדרכם 'מחוף אל חוף' • אור מופלא רום מעלה.
מחורבת חממה יצאנו אל המסלול המעפיל אל הר מירון. על מורדות ההר שמתנוסס לו בין הרי הגליל, עובר מסלול למטיילים אתגריים ומיטיבי לכת. השביל מתחיל מעליה מחורבת חממה אשר לידה ממוקם בית הספר שדה מירון, בדרך המסומנת בשחור המתפתלת אל פסגת ההר ומשקיפה על נופים עוצרי נשימה. לצד המסלול עוברים מסלולים קלים יותר ומעגליים המותאמים למשפחות שרוצות ליהנות גם הן מהנוף הנפלא.
הר מירון שנקרא בשפת בני המקום הדרוזים ג'בל אל ג'רמק, הוא ההר הגבוה ביותר בשטח ארץ ישראל ממערב לירדן. תשע פסגות ברכס ההרים מתנשאות מעל לגובה של אלף מטר מעל פני הים, ופסגת הר מירון היא הגבוהה שבפסגות הרי הארץ, למעט החרמון. צבי הראה לנו את הערים צפת ומעלות תרשיחא, וסיפר כי פסגת ההר מתנשאת לגובה של 1,204 מטר מעל פני הים. לדבריו בעבר התנשא ההר לגובה של 1,208 מטר מעל פני הים, אך שיטחו את פסגת ההר לצורך הקמת בסיס צבאי והנמיכוה במעט.
למיטב ידיעתי ההר העצום הזה, הוא אחד האזורים הגשומים ביותר בארץ. הסלעים בחלק מהעליות היו מעט חלקים ורטובים והיינו צריכים להיזהר. במרבית עונות החורף יורד בהר מירון שלג, ועל פי רוב הוא גם נערם. ההר מכוסה בעצי חורש ים תיכוניים הכוללים לא מעט עצי אלון אשר ביניהם נמתחים מסלולים שונים ולכן למטיילי 'מחוף אל חוף' נדרש לתכנן את המסלול בדקדקנות, כדי שלא ימצאו את עצמם לפנות ערב, חוזרים לנקודה ממנה יצאו.
כאמור, הטרק ההררי המאתגר עובר על תוואי שביל ישראל לצד נוף פנורמי של הגליל העליון ואוויר הרים צלול כיין. מסלול שכולו פשוט תענוג. ההר בו צעדנו, טובל בשמורת טבע וותיקה וענקית. השמורה משתרעת על פני כל גוש רכס הרי מירון, לאורך המסלול ניתן להבחין בעמודי סלע, מערות ובורות עמוקים עם נטיפים.
הדרך בה צעדנו מסומנת בסימון כחול וסימון שביל ישראל (לבן כחול כתום) לאורך אפיק נחל מירון. הקילומטר הראשון שלפנינו כולל עליה קשה. לאחר דקות ספורות הגענו לפיצול: ימינה עם השביל הכחול, ושמאלה עם שביל ישראל. צבי הדריך אותנו עם שביל ישראל, אתם חייבים להיות כאן מתוכננים שלא תתבלבלו אם כי לא משנה באיזו דרך תבחרו, בהמשך השבילים נפגשים. הכחול מוביל לעליית נחל מירון, ואילו שביל ישראל עולה דרך חרבת שמע. בתחילתנו של נחל מירון מפכה בתקופה זו של החורף והאביב מעיין עין מירון שמימיו זורמים בשקט אל ערוץ הנחל.
חרבת שמע מזוהה עם הכפר היהודי תקוע המוכר לנו מתקופת המשנה. בכפר אפשר לראות את בית הכנסת העתיק שנהרס פעמיים ברעידות אדמה, מקוואות, רובעי מגורים ואזור מלאכה, מרכז כינוס ושוק מרכזי הממוקמים מעל שרידי בית הכנסת. בהמשך ניתן לראות את מה שנקרא בשפת העם כיסא אליהו, אותו אתם מכירים בוודאי מהתמונות: עמוד סלע בולט בשטח בין חרבת שמע ממנה באנו, והמעיין הנוסף והקסום הנקרא בשים עין זבד. במעיין עצרנו לארוחת צהרים והשתכשכות קלה בבריכה הקרה.
המשכנו מערבה בשביל עוד כמה קילומטרים, עד שחברנו שוב אל השביל הכחול. בדרך תוכלו לסטות טיפה מהמסלול לחורבת ב"ק. החורבה נקראת על שם ישראל ב"ק, יהודי מצפת שהתיישב במקום בשנת בעידוד המושל הטורקי, לאחר מכן הוא עלה לירושלים ופעל יחד עם חסידי רוז'ין להקמת בית הכנסת תפארת ישראל שנקרא גם על שם בנו ניסן.
שביל ישראל ממשיך לכיוון צפון מזרח, לחניון פסגת הר מירון. המקום חולש בתצפית מרהיבה על כל הסביבה, וממנו יורד שביל המסומן שעובר במנהרת צל יפה שיוצר חורש סבוך וגבוה לכיוון המושב מירון. ארבעה קילומטרים של צעידה, והשביל מגיע אל קו הבתים. צעדנו אל קבר הרשב"י כאשר חיים ברוך שבזכותו יצאנו לטיול הנפלא, משתרך הרבה מאחורינו באיטיות לא אופיינית. את התרוממות הנפש בציון הקדוש, ואת החוויות שלנו במקום, אשמור לכתבה של יום המסע האחרון בשבוע הבא.
