הפיקניק המשפחתי של משפחת דאצ'בסקי המורחבת הפך בן רגע לטיול צעיר, אתגרי וחווייתי. אם אתם ספונטניים ומחפשים מקום שגם אוהבי הכורסה וגם אוהבי האתגר ייהנו, מצפה משואה ויער בריטניה הוא המקום המדויק עבורכם.
את המסלול סובב מצפה משואה עשינו בטיול ספונטני של בין הזמנים. מסלול לא מתוכנן אך כייפי על פי כל קנה מידה. מדובר בשביל טיול נחמד למי שמוכן להשקיע קצת מאמץ ולחלץ את עצמותיו לפני הפיקניק בגבעה הקסומה.
באחד מימי 'בין הזמנים' אימי כינסה את כל המשפחה המורחבת, על משפחותיה, נעריה וטפיה. המשפחה התכנסה למפגש במתחם הפיקניק שעל גבעת מצפה משואה שנמצאת בסמוך לבית שמש ולעמק האלה. המקום מתוייר בימי החופש ולכן התארגנו כבר בשעת בוקר מוקדמת יחסי אל האזור המיוחד שלמרגלות מגדל התצפית שבפסגת ההר.
אל המקום מובילה דרך סלולה המתפצלת מערבה מכביש בית שמש לכיוון בית גוברין המוכר בשם כביש 38. ליד סימן הקילומטר השביעי, כחצי קילומטר מדרום לצומת ליאון-שריגים פונים ימינה לכיוון פארק בריטניה, בדרך העולה במעלה ההר הקסום.
קק"ל הציבה בצל מגדל התצפית שפע של שולחנות פיקניק, ויש גם מי שתייה ושירותים. המגדל משמש בקיץ את צופי האש של קק"ל ואינו פתוח למבקרים, אך מרפסת התצפית שלמרגלותיו מעניקה מבט נוח על גבעות השפלה ומישור החוף שבמערב ועל הרי יהודה שבמזרח. אבל למרות כל זאת, מהר מאוד הילדים הבינו שהם לא מתכננים לשבת ליד שולחנות הפיקניק ולשחק בכדור או במחבואים.
מצפה משואה הוא המקום הכי מזמין להתחיל בו טיול. הילדים גילו את הסימון שיוצא ממש ממדרגות מגדל התצפית, וביקשו לצאת אל שביל הטיול. מצפה משואה מתנשא בראשה של רמת אבישור – אדם בשם זה נזכר בתנ"ך כאיש שבט יהודה ומאזור המצפה ניתן להבחין בשתי רצועות האורך הבונות את השפלה.
במערב, באזור הקרוב לחוף, הגבעות מתנשאות לגובה של עד 200 מטרים מעל פני הים. אזור זה ידוע בשם השפלה הנמוכה. ברצועה המזרחית, שבה נמצאים פארק עדולם צרפת, מורשה ובית גוברין, הגבעות מתנשאות עד לגובה של 400 מטרים מעל פני הים. מלמעלה ההרים כמו גלים, וההצפה שלהם גילחה את הגבעות המערביות של השפלה והותירה אותן נמוכות מגבעות השפלה הגבוהה.
מכל מקום מצפה משואה נמצא בין לכיש לעזקה ושמו ניתן לו בהשראת כתובת שנמצאה באתר חורבות לכיש. אזור שמדובר לא מעט גם בתנ"ך. מצפה משואה מתנשא לגובה של 372 מטרים והוא לב לבו של פארק בריטניה. הפארק משתרע על כ-40 אלף דונם של טבע ואתרי עבר, שבילי טיול וחניונים. הפארק הוא תרומתם של ידידי קק"ל בבריטניה.
אז כמובן, אני התלוויתי לקבוצת הנערים הסוערים בדרכם אל מסלול הטיול. כך יצאנו כולנו בחדווה אל הדרך. כ-50 מטרים מדרום למגדל, ליד הקצה הדרומי של החניון, יוצא לדרך השביל המסומן אדום היורד מזרחה בתלילות. מאחר שהשביל תלול למדי, כדאי לא לצעוד בו מיד אחרי הגשם, כאשר הסלעים רטובים וחלקים, בתקופה זו של השנה הדרך טובלת בירוק פורח ומאיר עיניים.
אחרי כ-400 מטרים, השביל עולה ימינה. אנחנו צעדנו בדרך מישורית ונעימה בצל יער מעורב, חצינו דרך יער רחבה והמשכנו במורד ביער אורנים. במדרון הזה נמצא לצד השביל בור עגול ורדוד שקוטרו כ-6 מטרים. ייתכן שזהו שריד לכבשן סיד נטוש. כמה צעדים הלאה משם מגיע השביל לדרך רחבה ולבנה. מעבר לה צומח מטע זיתים.
השביל המסומן אדום פונה ימינה ומיד שמאלה, מלווה את המטע לאורך השורה הקצרה שלו, ופונה ימינה לתוך החורש. עתה אנחנו מתחילים לעלות על כל הדרך שעשינו במורד, אם כי זה לגמרי כיף וקליל משום שהמעלה מתון וארוך הרבה יותר מהמורד שבו צעדנו.
השביל המסומן אדום מתעקל ימינה ועובר בחורש נמוך המעיד על רעייה. בנקודת הפיתול נותרו שרידיה של טרסה ישנה. השביל האדום מסתיים במפגש עם שביל מסומן שחור, שבו עובר גם שביל ישראל. כאן נפנה ימינה, ומעתה ועד מצפה משואה נעשה את דרכנו בשביל ישראל.
מאה מטרים ממפגש השבילים צומחים כמה עצי אלון מצוי גדולים ומרשימים למדי. צעדנו בחורש הנמוך עוד כחצי קילומטר, חצינו דרך עפר רחבה ונכנסנו ליער אורנים כדי לעלות בפעם האחרונה במדרון התלול אך הקצר שמביא אותנו חזרה למצפה משואה.
