ערלה

הלכות ערלה

• חנות סופרמרקט או דוכן וכל כיוצא בזה, שאין להם תעודת כשרות ראויה, אין לקנות מהם פירות ולאוכלם משום חשש איסור ערלה [גם אם הקונה מתעתד להפריש תרומות ומעשרות כדין].

הקונה פרי ממין מסויים שידוע שרוב הפירות המצויים בשוק ממין זה אינם מנטיעות ערלה, אם מיעוט הערלה המשווק בשוק הוא 'מיעוט המצוי', אין לילך אחר הרוב ולהתיר אכילת הפירות, כיון שלדעת חלק מהפוסקים כשהספק הוא בדבר הניתן לברור, אין להסתמך על הרוב נגד 'מיעוט המצוי'. כמו כן, במקום שאפשר להשיג הפירות עם השגחה ראויה, אין להסתמך על הרוב נגד 'מיעוט המצוי'

הפוסקים נחלקו באלו אחוזי ערלה המצויים בשוק [מהמין המדובר] נחשב הדבר 'מיעוט המצוי' הגורם שלא להסתמך על הרוב באופנים הנ"ל, יש אומרים שאף באחוזי ערלה נמוכים מאוד, נחשב הדבר 'מיעוט המצוי', ועל כן כאמור אין לאכול פירות שנקנו במקומות אלו.

בכל זמן נתון ניתן לברר על מיני הפירות השונים המשווקים ללא כשרות ראויה, האם קיים בהם חשש ערלה, בטל' 026488888 שלוחה 3.

• אם הוברר שאחוזי הערלה המצויים בשוק בפירות מהמין המדובר, הם בשיעור 'מיעוט שאינו מצוי', לא בכל אופן הולכים אחר הרוב להתיר הפירות באכילה, כדלהלן.

האופנים המותרים.

אם מוכר הפירות אינו יהודי, ומוכר את הפירות שלא בסמוך למטע בו גדלו, הפירות מותרים באכילה, משום שבאופן זה הולכים אחר רוב הפירות הנמכרים ממין זה, שאינם ערלה, ואין חוששים ל'מיעוט שאינו מצוי'.

כמו כן, היה מוכר הפירות יהודי, שסחורתו נאספת מכמה מקורות אספקה, הפירות מותרים באכילה, שגם באופן זה הולכים אחר הרוב ואין חוששים ל'מיעוט שאינו מצוי'.

האופנים האסורים.

פירות הנמכרים בסמוך למטע בו גדלו, הן אם נמכרים על ידי יהודי שאינו שומר תורה ומצוות והן אם נמכרים על ידי מי שאינו יהודי, אין לאכול מפירות אלו, שבאופן זה מוגדר הדבר כספק בדבר ה'קבוע' [ולא בדבר ה'פרוש'], שאין הרוב מכריע הספק, משום ש'כל קבוע כמחצה על מחצה'.

מקור אספקה מסויים – יהודי שאינו שומר תורה ומצוות, המוכר פירות שלא בסמוך למטע בו גדלו, וקיים חשש שהביא את הפירות ממקור אספקה מסויים [ולא ממקורות אספקה שונים], נחלקו הפוסקים האם בכך שלקח את הפירות ממקום קבוע נחשב הדבר כספק בדבר הקבוע שאין הולכים בו אחר הרוב והפירות אסורים באכילה.

• המוצא פירות מחוץ למטעים, ואחוזי הערלה במין פרי זה נמוך מאוד בשיעור 'מיעוט שאינו מצוי', אף אם מקום מציאתם סמוך למטעים, אין זה נחשב כספק בדבר ה'קבוע' והולכים בזה אחר הרוב והפירות מותרים באכילה.
• כמו כן, עצי פרי הנטועים במקומות עזובים ומופקרים שאין מטפלים בהם, וניכר לעין שהעצים נטעו לפני שנים רבות, ניתן לסמוך על כך ולאכול מפירותיהם. (ועיין להלן אות ו' בענין רימונים, לימונים, סברס וענבים).
• מטעים המטופלים, שיש לחוש בהם לנטיעות ערלה, אין לקבוע את גיל האילן על פי מראה, אלא רק על פי מידע מדוייק המוודא כמה שנים עברו מנטיעתו[1].
• יש מיני אילנות שגם לאחר כמה שנים מנטיעתם, במהלך הגדילה מתפתחים ענפים חדשים [המכונים חזירים] הגדלים מחלק הגזע שתחת פני האדמה או מהשורשים. ענפים אלו אינם חלק מהאילן לענין שנות ערלה, אלא צריך למנות להם שנות ערלה מחדש, והפירות הגדלים על אותם הענפים קודם שיעברו שנות ערלה אסורים משום ערלה. ענין זה מצוי בעצי רימון, לימון וסברס.

בגידולי הגפן מצוי עוד, שמבצעים 'הַבְרָכָה' [בשיטות שונות, ביניהם, מכופפים יחור וטומנים אמצעיתו תחת פני האדמה], וכך צומחת לה נטיעה חדשה של גפן המצריכה למנות מחדש שנות ערלה, והפירות שגדלים עליה קודם שיעברו שנות הערלה אסורים משום ערלה. יש לציין שפעמים שה'הַבְרָכָה' אינה ניכרת.

עוד מצוי, שאחרי כמה שנים של גדילה, בכדי לרענן את הצמיחה, קוצצים הנטיעה עד סמוך לפני הקרקע באופן שנשאר מהגזע פחות מ'טפח'. כשנטיעה זו מחדשת גידולה, צריך למנות מחדש שנות ערלה, והפירות הגדלים עליה קודם שיעברו שנות ערלה שאסורים משום ערלה.

• פירות ערלה, אסורים גם בהנאה . ולכן מין פרי העשוי לריח מלבד האיסור לאוכלו אסור גם להריח אותו.

מין פרי שאינו עשוי לריח, נחלקו הפוסקים האם מותר להריחו.

פרחי הפרי, אין בהם איסור ערלה ומותר להריחם, ואין צריך לומר שעצי ריח שאינם עושים פירות, כגון ההדס, שאין בהם איסור ערלה ומותר להריחם.

• כמו כן נחלקו הפוסקים, האם מותר להנות מראיית פירות ערלה [אף שאינם עשויים במיוחד לראיה].

על כן, מטע ערלה, יש מקום להחמיר שלא לסייר בו במטרה להנות מיופי הפירות, צורתם, וכדומה[2].

 

הלכות מעשר

• פירות [שאין בהם חשש ערלה] וירקות, מותר לקנות אותם במקום שאין בו השגחה ראויה, ובלבד שיעשרם קודם האכילה.

הפרשת תרומות ומעשרות צריכה להעשות על ידי מי שיודע לעשות זאת. יצויין, כי רבים וטובים אינם יודעים לעשר, אף שהם בקיאים בהוויות דאביי ורבא!

• מדיני הפרשת מעשרות, להפריש מעשר שני [בגידולי השנים א. ב. ד. ה. משנות השמיטה].

חלק המעשר שני נשאר בין הפירות הנאכלים, ומותר באכילה לבעלים לאחר שיחלל קדושתו על מטבע [שווה פרוטה לכל הפחות].

כאשר כמות הפרי שהופרשה למעשר שני מועטה ואינה שווה פרוטה, אין מועיל לחלל קדושת מעשר השני על מטבע, אלא אם כן המטבע בעל ערך כמה פרוטות, וכבר חללו על שווה פרוטה שבו פירות מעשר שני השווים פרוטה או יותר, שעל יתרת הפרוטות שבמטבע יכול לחלל פירות מעשר שני[3] שאין בהם שווה פרוטה. מטבע שכזה מכונה 'פרוטה חמורה'.

מי שאין ברשותו 'פרוטה חמורה', אינו יכול להפריש תרומות ומעשרות בנוסח ובאופן ההפרשה המצוי.

המנויים בקרן המעשרות, רשאים לחלל פירות מעשר שני שלהם [או כשהם אמורים לאכול מהפירות, אף שאינם שלהם], על 'פרוטה חמורה' שברשות קרן המעשרות.

על פי בקשתנו, גם מי שאין ברשותו 'פרוטה חמורה' ואינו מנוי בקרן המעשרות, ונקלע למצב בו צריך לחלל מעשר שני על 'פרוטה חמורה', יכול להצטרף חינם כמנוי חד פעמי ב'משמרת המעשרות'[4] למשך מספר ימים [מיום ההצטרפות עד לשבת הקרובה] ולחלל על 'פרוטה חמורה' שברשותם.

מי שאינו בקי בנוסח ההפרשה המלא, יפריש [מכל מין בפני עצמו] כמות שיש בה יותר מ1/100 ויניחנה בתוך שקית, ויאמר: כל ההפרשות וחילולי מעשר שני ורבעי יחולו כמו שכתוב בנוסח של משמרת המעשרות כדת.

• מדיני הפרשת מעשרות, להפריש מעשר עני [בגידולי השנים ג. ו. משנות השמיטה].

כאשר מפריש המעשרות על פירות שחובת ההפרשה בהם מוטלת בספק, חלק המעשר עני נשאר מעורב בפירות הנאכלים, ונאכל לבעלים, ודי במה שקרא על חלק מהפירות שם מעשר עני[5].

כאשר מפריש מעשרות על טבל וודאי – פירות שחובת ההפרשה בהם וודאית, צריך להוציא את חלק המעשר עני מהפירות, ולתתו לעני.

• גידולי הפקר פטורים מ'תרומות ומעשרות'. על כן גידולי שנת השמיטה, שהם הפקר, פטורים מהפרשת תרומות ומעשרות.

במסלולי טיול וכיוצא בזה, כשנפגשים עם אילנות שהם הפקר, וכן ירקות הגדלים בהפקר, מותר לאכול מהגידולים ואין צריך להפריש מהם תרומות ומעשרות[6].

• פירות וירקות שנקטפו ונתלשו ממקום גידולם, אך עדיין לא נגמרה בהם המלאכה [מלאכת השדה], מותר לאכול מהם אכילת עראי בלא להפריש מהם 'תרומות ומעשרות', ורק אכילת קבע אין לאכול מהם בלא הפרשת 'תרומות ומעשרות'.

הגדרת 'גמר מלאכה' שונה במיני הגידולים.

דרך מגדלי הדגן, לאסוף את גרעיני הדגן לערימה [כרי], ולהחליק את הערימה עם הרחת. החלקת הערימה [מירוח הכרי] היא 'גמר מלאכה' של מיני דגן.

גידולים שהדרך להכניסם לכלים, 'גמר מלאכתם' הוא הכנסתם לכלי.

גידולים שהדרך לאוגדם באגודות, 'גמר מלאכתם' הוא באיגודם.

כשמבקרים במטעים ובשדות, והקטיף נמצא בשלב המגודר 'קודם גמר מלאכה', מותר לאכול מהגידולים [לאחר נטילת רשות מבעל הבית] 'אכילת עראי', בלא להפריש תרומות ומעשרות.

כמו כן, מטיילים שקוטפים בעצמם מהגידולים [לאחר נטילת רשות מבעל הבית], כל שלא נעשתה בהם פעולה המוגדרת 'גמר מלאכה', רשאים לאכול מהגידולים 'אכילת עראי' בלא להפריש תרומות ומעשרות.

הגדרת 'אכילת עראי' אינה תלויה רק בכמות האכילה, אלא גם באיכותה. גמר מלאכה, אך לא נושא של אכילת קבע.

ייחד את הגידולים [בדיבור או במחשבה] לסעודתו, מה שאוכל מהם נחשב ל'אכילת קבע', אפילו אם אוכל מהם פרי בודד שלא בסעודתו, וחייב להפריש תרומות ומעשרות קודם אכילתו.

כמו כן, המלקט פירות אל תוך שקית וכדומה, יתכן ואכילת פירות אלו בכלל 'אכילת קבע' המחייבת בהפרשת תרומות ומעשרות.

הנכנסים לקטיף במטע [לאחר קבלת רשות], צריכים לשים לב להנ"ל, שלא להכשל באכילת טבל.

 

• גידולים שנעשתה בהם פעולה המוגדרת 'גמר מלאכה', אם נלקטו על מנת למוכרם, אין לאכול מהם קודם הפרשת תרומות ומעשרות, ואף אכילת עראי אסורה בהם.

המסיירים בבית אריזה, אין להם לאכול מהיבול ללא הפרשת תרומות ומעשרות, אף לא אכילת עראי, שהיבול שבבתי האריזה בדרך כלל נעשו בו פעולות המגודרות 'גמר מלאכה', מחמת איסופם בכלי האיסוף במהלך הקטיף[7], וכל שכן לאחר המיון והאריזה, ואסורים משום טבל[8].

• המלקט גידולים לצורך אכילתו [ולא על מנת למוכרם], אף שנעשתה בהם פעולה המוגדרת 'גמר מלאכה', מותר לאכול מהם אכילת עראי ללא הפרשת תרומות ומעשרות. על כן, מטיילים הקוטפים במטעים [לאחר נטילת רשות] לצורך אכילתם, גם אם נעשו בפירות פעולות המוגדרות 'גמר מלאכה', רשאים לאכול מהם אכילת עראי בלא הפרשת תרומות ומעשרות.

אמנם, גם הנלקט לאכילה עצמית ולא למכירה, אם נעשו פעולות הקובעות למעשר, אין לאכול מהם – אף לא אכילת עראי, אלא אם כן הפריש מהם תרומות ומעשרות.

מהדברים הקובעים למעשר הוא המקח, ולכן אם משלמים לבעל המטע על הפירות שקוטפים, אין לאכול מהם אפילו עראי בלא להפריש תרומות ומעשרות

דבר נוסף הקובע למעשר הוא 'ראיית פני הבית', שאם נכנס עם הפירות לבית, אין לאכול מהם אפילו עראי ללא הפרשת תרומות ומעשרות. ויתכן שגם כניסה למאהל, וכדו' נחשבת ככניסה לבית.

כיון שהנ"ל תלוי בפרטי דינים רבים, המקפיד להפריש תרומות ומעשרות בכל המקרים הנ"ל, אף קודם אכילת עראי, מונע עצמו מחששות של אכילת טבלים[9].אמנם כל שאינו ודאי שחייב לא יפריש בברכה

• שכר דירה עם חצר שיש בה עצי פרי, בתנאים מסוימים בצורת החצר היא קובעת למעשר, וממילא כל פרי שקטף או נפל ורוצה לאכלו בחצר, כבר נתחייב במעשר. [פרי שנפל מהעץ בשבת הוה מוקצה
• פירות הגדלים במטע של נכרי, ופעולות המוגדרות 'גמר מלאכה' [במלאכת השדה] נעשו כשהגידולים עדיין ברשות הנכרי, אין בהם חיוב הפרשת תרומות ומעשרות.

אמנם, הקונה מהנכרי בשדה, פעמים שהוא קודם 'גמר מלאכה' ולאחר מכן כשנעשית פעולה המוגדרת 'גמר מלאכה' ביד הישראל, חלה חובת הפרשת תרומות ומעשרות.

כמו כן, גם כשהאדם העומד עתה בשדה הוא נכרי ומנתהג כבעל הבית, פעמים שהוא רק פועל ובעל הבית הינו יהודי, וכל הגדל בשדה חייב בהפרשת תרומות ומעשרות.

• ילדים שלא הגיעו לענות הנדרים בנים מתחת לגיל י"ב ובנות מתחת לגיל י"א – אינם יכולים להפריש תרומות ומעשרות, אף לא לאכילת עצמם.

אדם גדול, אינו יכול להפריש ולתקן להם הפירות שנקטפו על ידיהם[10], למעט האב והאם, הרשאים להפריש ולתן עבורם הפירות שקטפו.

קטנים שהגיעו לעונת הנדרים, בנים מגיל י"ב ובנות מגיל י"א עד שנעשו בני־מצוה, יכולים להפריש תרומות ומעשרות רק לצורך אכילת עצמם.

 

 

***

[1] רצוי להחמיר עד שבע שנים מחשש שתילים חדשים.

[2] אבל להנות מהמטע עצמו, ואפילו מצורת עצי הפרי וכדו' לכו"ע אין איסור.

[3] שחובתם בהפרשת מעשרות שווה בחומרתה לחובת ההפרשה בפירות שכבר חוללו על מטבע זה, או פחותה ממנה. אך אם חובת ההפרשה בפירות שמפריש עתה חמורה יותר מחובת ההפרשה בפירות שכבר חוללו על מטבע זה, לא יועיל חילול הקדושה על מטבע זה.

[4] יש להתקשר למס' 073-7507575 שלוחה 4 ולהשאיר שם ותאריך ולפעול על פי ההוראות.

[5] ואינו חייב ליתנם לעני, שכיון שהדבר מוטל בספק, המוציא מחבירו עליו הראיה.

[6] אבל ישנם אופנים שמתחייב להפריש מדרבנן ע"י כרי.

[7] עיין שו"ת ישועות משה חלק סימן ז'.

[8] רמב"ם פ"ג מהלכות מעשר הלכה י"א שגמר מילוי כלים שבשדה הוא גמר מלאכה, וי"א שהגמר מלאכה הוא בגמר המיון והאריזה וכן דעת מרן הגריש"א זצ"ל.

[9] ואף אם עדיין לא חל חיוב הפרשה, כל שהפריש בתלוש, מועילה הפרשתו לתקן היבול גם אם לאחר מכן יעשו בו פעולות המביאות לידי חיוב.

[10] ואפילו אם האב מינהו מתחילה לכך, לא יועיל, אלא אם כן האם נתן את רשותו לאחר שהקטנים קטפו הפירות. ולעשר מהקטיפה שלו על הקטיפה של הקטנים, יש אופנים שמועיל ומשתנה לפי פרטי הענין, וישאל הבקיא בהלכות אלו.