הסתווניות כבר פורחות: שביל מתקני המים ביער רעים

כמו באירופה הירוקה ומליאת הכאב היהודי והדם, כך גם מסלולי הטיול באזורי קיבוצי עוטף עזה שאיבדו את בניהם ותושביהם בטרגדיה שלא ראינו כדוגמתה בארץ. מסע אל חבל ארץ מיוחד ומדמם שהפך לשטח צבאי סגור. ארץ אל תכסי דמם.

הטבח האכזרי שחווה עם ישראל בעוטף עזה, גרר את עם ישראל לימים עצומים של חיזוק, תורה ואמונה. הטרגדיה הקשה חשפה לפנינו את המקום המקסים והמסוכן, כך הסתבר שסובב את קיבוץ בארי ורעים. אל המסלול הזה היינו יוצאים לא מעט לצפות בפריחת הכלניות המדהימה שבדרום הארץ.

ולמרות שמדובר בשטח צבאי סגור וכל כניסה לאזור מחייבת תיאום עם צה"ל. השבוע, סיירו אנשי החברה להגנת הטבע ביער רעים וביער שוקדה. יער רעים, היה אחד המוקדים המרכזיים של הטבח בשבעה באוקטובר. במהלך הסיור, תיעד עמיר בלבן, מנהל תחום טבע עירוני בחברה להגנת הטבע, פריחות סתוויות ראשונות שהתאפשרו הודות לגשמים שירדו בשבוע האחרון, של סתוונית היורה וכדן קטן-פרחים, צמחים בעלי בצל שמבשרים יותר מכל על בואו של הסתיו.

 

בחברה להגנת הטבע מסבירים כי סתוונית היורה היא ממבשרי הסתיו החשובים ביותר בישראל, כיוון שהיא מספקת צוף לשלל פרפרים, חרקים, חגבים ועוד שבעונת הסתיו מבצעים מחזור בקיעה חדש. כדן קטן-פרחים הוא גיאופיט בעל בצל קטן שמקבל את מנת הגשם הראשונה ופורח. הבצלים מאפשרים לצמחים האלו לעמוד במשברי אקלים משמעותיים, כמו שריפות, הצפות וכו', והם מסוגלים "להרים ראש" בסופם.

הגשם שירד בנגב המערבי עשה פלאים לטבע המקומי, וכפי שניתן להתרשם מהתמונות, יש כבר נביטה של צמחים חד-שנתיים שמילאה את השטח במרבד ירקרק יפיפה בצבע ירוק זוהר ובתוכו, פריחות מרשימות. בתקווה וגשם באזור הזה, ינקה ויזין את השטח ויאפשר לתושבים לחזור ולשקם את חייהם, וגם למטיילים שיוכלו לחזור ולטייל בשקט וביטחון.

 

שביל מתקני המים ביער

שביל מתקני המים העובר במרחבים סביב קיבוץ בארי מציעים כמה ממסלולי הטיול היפים בישראל. זה נכון במיוחד בעונת הפריחה שאנחנו בפתחה, כאשר שטיחים אדומים של כלניות נפרסים בפני המטיילים. העונה המומלצת היא כמובן החורף והאביב, כשהכל מוריק והטמפרטורות נמוכות יחסית.

המסלול קל מאוד ומותאם לכל המשפחה, מומלץ במיוחד לטייל בשיא עונת פריחת הכלניות האדומות. אורך המסלול הרכוב כשישה קילומטרים. הוא מתאים לכל כלי הרכב וגם לאופניים. אורך המסלול הרגלי הוא כשני קילומטרים וצעידה בו לוקחת כשעתיים וחצי הליכה.

בחניון רעים, בו אירעה ישנה תיבה בה נמצאים בדרך כלל דפי מסלול נאים ומפורטים שהכינה הקק"ל. המפה היא כמובן מפת "מישור חוף הנגב [הנגב המערבי]", הנקראת מפה מספר 13. בזמן שקדם למלחמת "חרבות ברזל" היה חשוב להיזהר כדי לא להתקרב מידי לגדר הרצועה.

 

הדרך הקלה ביותר להגיע לבארי היא לנסוע בכביש החוף, מספר 4, דרומה עד צומת יד מרדכי. בצומת פונים שמאלה בכביש 34 אל צומת גבים. בצומת גבים פונים ימינה לעבר מפלסים וסעד. נוסעים עד צומת סעד, מעין צומת T כפולה, בה פונים שמאלה ומיד ימינה (כביש 232 דרום).

כעבור חמישה קילומטרים חלפנו על פני הפניה ימינה לכיוון מערבה בדרך המובילה לקיבוץ בארי. כעבור ארבעה קילומטרים נוספים דרומה נגיע אל ערוץ נחל גרר ופניה משולטת ימינה לכיוון מערב לעבר חניון רעים, שהיא כאמור, נקודת ההתחלה.

ניתן לחזור על עקבותינו באותה דרך בה באנו ואפשר גם להמשיך ימינה לכיוון צפון במפגש עם הדרך המסומנת אדום, לחלוף על פני מחסני התחמושת ממלחמת העולם הראשונה ולהגיע לבסוף אל שער קיבוץ בארי. פניה ימינה תוביל אותנו חזרה אל כביש מספר 232 ממנו באנו.

מה כדאי לקחת?

הציוד הנדרש הוא נעלי הליכה, מים, כובע. והמסלול והרגלי מעגלי ואין צורך בהקפצת רכבים. כמו כן, קק"ל הסדירה אפשרות הגעה לנכים ועגלות אל הנקודות השונות לאורך המסלול. המסלול הרכוב מתאים כמובן גם לנכים.

בתקופות השיא ובעונות המתאימות אלפים היו מגיעים למקום ויצאו את המחזה המרהיב של המרבדים הירוקים המנוקדים בכלניות אדומות שהיו סביבת חייהם של תושבי הקיבוצים בארי ורעים. נוכל לצאת למסלול רכוב, המשולט היטב ונוכל גם לצאת למסלול רגלי קצר ויפה. ניתן כמובן גם לשלב בין השניים.

 

מחניון רעים החוסה בין עצי אקליפטוס שלמרגלותיהם צומחות הכלניות יוצא מסלול מעגלי קצר. ראשיתו בסימון שבילים אדום לאורך הגדה הדרומית של הנחל. השביל גולש וחוצה את ערוץ הנחל ומתחבר אל דרך שסימונה כחול. אם נפנה בה ימינה, היא תשיב אותנו אל נקודת ההתחלה. הדרך הרכובה היא למעשה הדרך המסומנת כחול. היא יוצאת מחניון רעים צפונה, חוצה את ערוץ נחל גרר ונמשכת לאורך גדתו הצפונית מערבה. לפני שנצא אליה אנו יכולים לצעוד כמה מטרים אל עבר נקודת תצפית על ערוץ נחל גרר.

בכתבת המגזין האחרונה לפני החגים, כתבנו על נחל גרר הסמוך והמוכר לנו מפסוקי התורה והנביא, והיווה את גבולה הדרומי של יהודה. מעבר לו השתרע המדבר. מכיוון שמדובר באזור שאיננו משופע בגשמים, פיתחו יושביו בעבר שיטות שונות ומשונות לאגור מים. בדרכינו נפגוש כמה וכמה מבנים דמויי ארובות מוזרות, נמוכות ופחוסות שהם למעשה בורות מים שבעבר הם היו קבורים וסחיפת הקרקע חשפה אותם.

 

בעבר רק פתחם של הבורות נראה על פני השטח בעוד דפנותיהם נאטמו היטב כנגד חלחול. ברבות הזמן נסחפה קרקע הלס בה היו קבורים וכל מה שהיה קבור, בולט בהיפוך מעניין על פני השטח. אחד המתקנים המיוחדים במקום היא באר אנטיליה.

המתקן כיום רחוק מלהיות שלם, אך ניתן לראות כיצד היה נראה בשלמותו בשלטים שבאתר. בעזרת מערך של גלגלי שיניים שולשלה אל מפלס מי התהום בבאר שרשרת שעליה היו תלויים כדים. הכדים הועלו מהבאר מלאים במים ולפני שצללו שוב חזרה אל תוך הבאר, נוצקה תכולתם אל תעלה שהובילה מים לחלקות שדה שונות.

בימים אלו כל האזור מוגדר כשטח צבאי סגור. אך כשייפתח ונוכל לחזור אליו בבטחה, נראה יער וסביבה שטובלת בקסם ירוק עם ניחוח חוץ לארץ, ועם היסטוריה מדממת ואכזרית. זכור נזכור את הפסוק: "זכור את אשר עשה לך עמלק.. אשר קרך בדרך".

 

קרדיט צילום: עמיר בלבן, החברה להגנת הטבע