תפילה וברכות

תפילה וברכות

• מדינא אסור להתעסק בצרכיו וכן לצאת לדרך כשהגיע זמן תפילה. ואסור לצאת לדרך גם לפני מנחה ומעריב. אולם אם רוצה לנסוע לפני שחרית כדי לחסוך פקקים או להתחיל את הטיול מוקדם יותר, אם מתכנן להתפלל במקום מסוים שאפשר להחשיבו שיש לו ענין להתפלל שם, כמו נסיעה למירון וכדו', נחשב שנוסע לתפילה ומותר[1]. [וכן בשעה"ד אפשר להקל].

ב. כאמור לעיל, גם בתפילות מנחה ומעריב יש איסור לצאת לדרך לפני התפילה, אלא שבהן יש קולא נוספת, שיש אומרים[2] שהאיסור הוא רק בכה"ג שבדעתו כעת להתפלל ויש לפניו עשיית מלאכה ותפילה, שבזה חייב להקדים תפילה לעשיית מלאכה כיון דכבוד שמים קודם, אבל אם אין בדעתו כעת להתפלל, ובפרט כשרוצה להדר להתפלל בזמן מנחה קטנה או בציבור או יותר בישוב הדעת וכדומה, מותר.

ג. מעיקר הדין אסור להתפלל במקום שאינו מגודר[3], ולכן צריך להתפלל לפני יציאה לים, וזאת מלבד האיסור להיכנס למרחץ משהגיע זמן מנחה קטנה.

ד. כשאין מניין במקום שמטייל או נופש בו, אם יוצא לדרך ועד שיעור ד' מילין לכיוון שהולך יהיה מניין חייב לילך לשם להתפלל בציבור, ואם יושב בביתו צריך לילך לפניו עד שיעור מיל, ולאחריו בכל אופן צריך לילך רק שיעור מיל עבור מניין. כשיש לו רכב מבואר[4] שזה לפי שיעור זמן הליכה רגלית שהוא זמן נסיעה של כ-18 דקות למיל, אך אין צריך להפסיד עבור זה ממון[5]. ולכתחילה אין לנסוע למקום שאין בו מניין אלא אם כן הוא צורך רפואה וכדו'[6].

ה. אם יש מניין למעריב רק לפני זמן מעריב (לפני צאת הכוכבים), שיטת המחבר שיתפלל עמהם ויקרא קריאת שמע אח"כ, וכן סתם המשנ"ב[7], ובלבד שהתפלל באותו יום מנחה לפני פלג המנחה. אולם בביה"ל הביא שדעת הגר"א שבכל מקרה עדיף שיתפלל ביחידות.

ו. נקלע למקום שיש בו מנחה רק אחרי השקיעה, עדיף שיתפלל ביחידות לפני השקיעה מאשר בציבור אחרי השקיעה. [ראה הערה[8]].

ז. כשנוסעים לישובים מסוימים, וכן כשעוצרים להתרענן בתחנת עצירה, יש לדעת את הכיוון הנכון להיכן להתפלל שהוא צד מקום המקדש . יש הלוקחים עמם מצפן קטן, אבל צריך מראש לדעת לאיזה צד מתפללים באותו מקום כדי לדעת מה לחפש במצפן.

ח. נוסע ברכב ובאמצע הדרך רואה שעד שיגיע ליעדו יעבור זמנה של אותה תפלה, אם נוסע ברכב פרטי ויכול לעצור, צריך לעצור לרדת ולהתפלל, אבל אם העצירה והירידה מהרכב תגרום לו הפרעה בכונה בתפלה, או מקום סכנה, יתפלל ברכב, אם נוסע באוטבוס או רכב ציבורי אינו צריך לרדת אלא מתפלל ברכב, אם יכול לעמוד יעמוד, וגם אם יכול לעמוד רק ע"י שישען, ולפחות בברכה ראשונה ובמקומות שצריך לכרוע, ואם אינו יכול יתפלל בישיבה.

ט. מצוי שנמצאים בכותל המערבי או במירון וכדו', וכשמסיימים להתפלל וענו כבר קדיש וקדושה וברכו כדין, נשארים לומר תהילים או ללמוד, לכו"ע אינו צריך להטות אזנו לשמוע ברכות קדיש קדושה וכדו'. ואם שומע ברכה או קדיש או קדושה, אם זה באופן שאינו צריך להפסיק באמצע הענין או שלא מפריע ללימודו – צריך לענות, ובאופן שצריך להפסיק באמצע הענין או מפריע מלימודו, יש אומרים שאינו חייב לענות. ויש מחלקים שבקדושה כשהוא באותו חדר עם הציבור חייב, ולענות אמן לא. וכשלא נמצא באותו מקום עם הציבור לכולי עלמא יותר קל[9].

י. כשנמצאים במקומות ציבורים כפארקים וכדו' ורוצים לברך, או לומר תפילת הדרך, יש איסור גמור לומר דבר שבקדושה כנגד טפח מגולה של אשה, ויש אומרים שטפח לאו דוקא אלא אפילו כל שהוא[10]. וברכתו לבטלה. וגם אין ללמוד[11], אך הרהור בדברי תורה מותר. ועל ידי עצימת עינים נחלקו הפוסקים, ובביה"ל כתב שבאי אפשר בענין אחר המיקל אין מוחין בידו, וה"ה כשמסובב את גופו, אבל לסובב ראשו הרי זה כעצימת עיניו בלבד. באופן שיש חלון המפסיק מול האשה, מועיל לכתחילה עצימת עינים, ולכן כאשר יושב באוטובוס עדיף שיסובב גופו לכיוון הרחוב וגם יעצום עיניו, שזה מועיל לכתחילה. ולגבי שיער מגולה מבואר במ"ב שמהני עצימת עינים.

***

 

תפילת הדרך

• ההלכה היא שבדבר שבחובה אין יוצא ע"י שמיעה מרמקול. ולכך כשיש מי שמכריז תפילת הדרך ברמקול, אפשר לומר ביחד איתו אבל לא לצאת ע"י השמיעה מהרמקול.
• י"א שלכתחילה כשיכול ראוי לומר בעצמו ולא לצאת מאחר[12].
• אם אינו זוכר את תפילת הדרך בעל פה, כל שאמר תפילה להצלחת דרכו ולהצלתו וסיים בברכת שומע תפלה יצא.
• גם ביציאה למסלול ללא נסיעה ברכב מתפללים תפילת הדרך. ומדובר רק באופן שהתחילו את המסלול ממקום ישוב ששהו בו וכדו', ולא כשכבר אמרו בנסיעה קודם לכן תפילת הדרך ואח"כ התחילו את המסלול הרגלי.
• בטיול שנמשך כל הלילה אינו אומר בבוקר שוב תפילת הדרך (ואי"ז דומה לברכות השחר שיש שמברכים).
• אם ישן בלילה שינת קבע וממשיך הטיול למחרת, אומר תפילת הדרך שוב למחרת.
• אם ישן באמצע הדרך ואח"כ ממשיך בטיול באותו יום, אינו אומר תפילת הדרך שוב.
• אם הגיע ליעדו ואח"כ מסיבה שאינה צפויה יוצא לדרך שוב, יש לחזור ולומר תפילת הדרך.

***

 

ברכות מיוחדות

א. כל שלא ראה את הים ל' יום מברך ברכת הראייה, מלבד בים המלח. ובמ"ב מבואר שמברך רק בראיה הראשונה, ואם לא בירך הפסיד. ומצוי שכשמתקרבים לים כבר רואהו לרגע, ובהמשך הבתים מסתירים ונכנס לספק אם כבר הפסיד, וראוי לחשב את זה מראש, ומ"מ אם ראה ונתכסה ואחר זמן מועט ראה שוב מסתברא שיכול לברך.

ב. הרואה קברי ישראל, ולא ראה אותם בל' יום האחרונים, מברך אשר יצר אתכם וכו'. ודנו הפוסקים האם מברך גם על ראיה מרחוק שאינה קשורה אליו כגון בנסיעה וכדו', וראוי להימנע מלהכנס לספק.

ג. ישנם מקומות שונים ששמם הערבי מורה על נס שקרה שם, כגון "שבר אל יאהוד" בירדן על שם הנס של בקיעת המים, ו'שונם' שהשם הערבי מזכיר את הנס. מכל מקום הורו הפוסקים שלא מברכים ברכות הראיה על סמך הנ"ל, ורק במקום שמפורסם וידוע לכל שייך לברך על סמך מסורת של גוים.

***

 

 

רחצה בים.

א. כשנמצא ללא כיסוי ראש, כשם שאסור לברך כך אסור גם לצאת בברכה מחבירו[13]. וכן ללמוד י"א דאסור, אמנם להרהר בלימוד מותר. לומר שלום לחבירו, באגרו"מ כתב שאסור אא"כ חושש משום איבה. והנחת ידו אין מועילה במקום כיסוי ראש אבל הנחת יד חבירו מהני, ובשעת הדחק מבואר במ"ב שיש מקילין בהנחת ידו שלו.

ב. רחץ בים, ובא לאכול, צריך ליטול ידיו לאכילה, או להטביל. [14]

ג. כשאוכל ללא בגדים יזהר מלגעת בגופו במקומות הרגילים להיות מכוסים, נגע באמצע האוכל, יטול [או יטביל] שוב ללא ברכה[15].

ד. לענין ברכת הציצית, אם בבוקר בשעת לבישתו בכוונתו לפשוט את הציצית בהמשך היום, יכוין בברכה במפורש דתחול רק עד זמן הפשיטה, ויברך שוב כשילבש, ואם לא כיוון לא יברך שוב כשילבש[16].

ה. בגדים הראויים לתפילה: אם הוא בים שרק ערותו מכוסה והפלג העליון של גופו גלוי, גם אם רואה שעד שימצא את בגדיו ויתלבש יעבור זמן התפילה, מאחר ועיקר מהות התפילה וצורתה הוא כעומד לפני המלך, בצורה כזו לא יתפלל כלל[17]. אך אם הוא עם גופיה, בשעת הדחק שאם יתלבש כראוי יפסיד את זמן התפילה, יש אומרים שיכול להתפלל [ראה הערה[18]]. ואם לא יפסיד זמן תפילה אבל יפסיד תפילה במניין אם יתלבש כראוי, עדיף שיתלבש כראוי ויתפלל ביחידות.

ו. לברך ברכה, בשעת הדחק[19] מותר ללא כיסוי פלג גופו העליון. אבל צריך שהבגד התחתון יהיה מהודק היטב כדי שיחצוץ בין ליבו לערוה, ואם אינו חוצץ אסור לברך. אבל ברכת המזון לא יברך ללא כיסוי פלג עליון[20].

 

***

[1] ואפשר שה"ה כאשר מטרתו להגיע מוקדם למסלול וכדו' כדי שלא להכשל בראיות אסורות וצ"ע.

[2] מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל. ובשבה"ל מתיר לצאת לדרך קצרה, ותלוי בטעם האיסור.

[3] ואם יש בדרך גינה או פארק ויש שם אילנות טוב שיעמוד ביניהם, ובביתו אין לסמוך על זה (משנה ברורה).

[4] בביה"ל קס"ג.

[5] כמבואר במ"ב ס"צ סקכ"ט.

[6] שבה"ל ח"ו כ"א אות ג'.

[7] סי' רל"ה סק"ח ושעה"צ סקט"ז.

[8] סימן רל"ג מ"ב סקי"ד. אמנם תוך 13 דק' מהשקיעה יש חולקים וסוברים שיתפלל בציבור. אמנם מי שתמיד מתפלל אחרי השקיעה לא נאמר דין זה.

[9] אגרו"מ ח"ג סי' פ"ט, שבה"ל ח"ט סי' מ"ג, הליכות שלמה פ"ט אות ו'.

[10] ונחלקו בזה המחבר והרמ"א אי נאסר בכל שהוא או בטפח, ורוב הפוסקים סוברים דנאסר בכל שהוא.

[11] מ"ב ע"ו סק"ב.

[12] דכתפלה ולא ברכה, [בשם הגרח"ק] אבל נהג וכדו' שקשה לו לומר או לכוין עדיף שישמע

[13] . ב"ח סי' קפ"ג ומשב"ז סק"ג דלא כהדרכ"מ. ולענין לימוד מ"ב סימן ב' סקי"ב.

[14] למרות שאחרי נטילה ללא כונה נוטל לא ברכה, אבל רק אם לא הסיח דעתו וכאן לא היה לו כלל דעת.

[15] דנחלקו הפוסקים בנגע אחרי שרחץ היטב האם חייב בנטילה, וגם להפוטרים קשה להגדיר את שיעורו

[16] משנ"ב ס"ח סי"ד ביה"ל ד"ה וי"א, למרות שאפשר שמיירי בזמן קצר יותר.

[17] ובמ"ב ע"ד סקכ"ד כתב שצריך לכסות כל גופו, ובביה"ל סימן צ"א ד"ה יצא כתב שכשאין אפשרות עדיף שלא יתפלל.

[18] כן מביאים בשם מרן הגרי"ש זצ"ל וצ"ע בזה.

[19] סימן ע"ד מ"ב סקכ"ב.

[20] הליכות שלמה פ"ב הערה 73 דלענין דינים מסויימים נחשב כלפני המלך.