רבי יוסי דמן פקיעין היה תנא ומוזכר בספר הזוהר הקדוש
שמו נקרא על שם מקומו "פקיעין"
לאחר פטירתו פנה ר' אלעזר בן רשב"י אל חבריו ואמר להם: 'חברייא, נלך ונגמל חסד לרימון שהיה מלא בכל, ורבי יוסי דפקיעין שמו, שהסתלק מן העולם',
באו לביתו ומצאו את בנו הקטן בוכה מכיוון שאמו כבר נפטרה לא הניח לאיש להתקרב אל מיטת אביו, ובכה לקב"ה שלא ישאירם יתומים
לפתע שמעו בת קול מן השמים:
"אשריך ר' יוסי, שדברי הילד ודמעותיו הגיעו עד לכסא הכבוד, ועשו משפט, והוסיפו לך כ"ב שנים, עד שתלמד תורה לגדי הזה השלם והחביב לפני הקב"ה"
ציווה רבי אלעזר להרחיק את כולם מן הבית, ומיד לאחר מכן עמוד האש הסתלק ורבי יוסי פקח את עיניו
מיד אמר רבי אלעזר "אשרינו שראינו עין בעין תחיית המתים"
אמרו החבריא לרבי יוסי:
"אשריך וברוך ה’ שעשה לך נס בזכות הבכי והמילים של בנך והוסיפו לך שנות חיים."
ושמחו שמחה גדולה עם הילד, ושלושה ימים חידש רבי יוסי חידושים בתורה אך אמר להם שלא ניתנה לו רשות לגלות את הדברים שראה היכן שהיה, רק לאחר 12 שנה.
הוסיף רבי יוסי ואמר:
כאשר 365 הדמעות של בני עלו לפני הקב”ה, כשאמר את הפסוק הזדעזעו שלוש מאות אלף ספסלים שהיו בישיבה של מעלה, וכולם באו לפני הקב”ה וביקשו עליו רחמים.
