מצפן ותרמילי מקלע מסוג ברן של אחד מלוחמי הל"ה התגלה בראש גבעת הקרב בשפלת יהודה. אלו נחשפו במחקר ארכיאולוגי של ד"ר רפי לואיס מהמכללה האקדמית אשקלון ומאוניברסיטת חיפה ואיל מרקו מרשות העתיקות. להערכת החוקרים, המצפן היה שייך למפקד המחלקה או לאחד משני הסיירים שלחמו בכוח.
מצפן של אחד מלוחמי מחלקת ההר (הל"ה) התגלה בראש גבעת הקרב בשפלת יהודה, לצד תרמילי מקלע מסוג ברן. להערכת החוקרים ד"ר רפי לואיס מהמכללה האקדמית אשקלון ואוניברסיטת חיפה ואייל מרקו מרשות העתיקות. המצפן היה שייך למפקד המחלקה, דני מס, או לאחד משני הסיירים שלחמו בכוח – יצחק הלוי או יצחק זבולוני.
פרשת הל"ה הינה אחת מהפרשות הקשות והנעלמות ביותר של מלחמת תש"ח (מלחמת העצמאות). גם כעבור יותר מ-75 שנים מאז התחולל הקרב, בו נהרגו כל 35 הלוחמים שהיו בדרכם לסייע לגוש עציון הנצור, עדיין תופס האירוע מקום חשוב באתוס הציוני.
ממצאי המחקר יפורסמו בתחילת חודש מאי בכתב העת המדעי "מחקרי ארץ יהודה" של רשות העתיקות ובית ספר שדה כפר עציון, המופק בשיתוף קרן קיימת לישראל, אוניברסיטת בר אילן, רשות הטבע והגנים, קרן יסלזון ומו"פ מזרח. כתב העת מופק כחלק מכנס 'מחקרי ארץ יהודה' שיתקיים בל"ג בעומר הקרוב.
בשנתיים האחרונות מנהלים ד"ר רפי לואיס מהמכללה האקדמית אשקלון ומאוניברסיטת חיפה ואיל מרקו מרשות העתיקות מחקר ארכיאולוגי ייחודי על גבעת הקרב של הל"ה (נ.ג. 573). ד"ר לואיס ומרקו נפגשו לראשונה במסגרת שירות מילואים ביחידת אית"ן לאיתור נעדרים בצה"ל. שם, הם משתמשים בשיטות ארכיאולוגיות לחיפוש אחר חיילים שמקום קבורתם לא נודע.
המחקר, הנעזר בשיטות ארכיאולוגיות למחקר של אירועים שהתרחשו בעבר הקרוב, סוקר את גבעת הל"ה מהזוית הארכיאולוגית והסביבתית, ואוסף – לראשונה, בצורה מסודרת ושיטתית, עדויות שנותרו עד היום משדה הקרב. עדויות אלה, מצטרפות לממצאים ספורים שאספו מהשטח אנשי בי"ס שדה כפר עציון, ולעדויות שנאספו בעבר מהלוחמים הערבים ומהקצין הבריטי אשר ריכז את איסוף גופות הלוחמים, וביצע תחקור של הלוחמים הערביים בשטח. מהצד הישראלי של המחלקה לא שרד אף לוחם, לספר את הסיפור..
"ראינו שהעדות החומרית מהקרב הולכת ונעלמת", אומרים מרקו וד"ר לואיס, "החפצים מתבלים בשטח, ומטיילים אוספים מזכרות, והרגשנו שאם לא נעשה את זה עכשיו, בעוד שנים בודדות לא תהיה לנו אפשרות לשחזר את שדה הקרב. בעזרת קולגות, בני משפחה וחברים למילואים, יצאנו לדרך".
באחד מימי המחקר, מצאו החוקרים בראש גבעת הקרב, מאחורי סלע שככל הנראה שימש כמחסה לאחד הלוחמים, מספר תרמילי מקלע מסוג ברן ומצפן עשוי פליז, אשר לו מנגנון לנעילת החוגה. מחקר מעמיק וחובק עולם, מלמד כי המצפן – מטיפוס פשוט, שלא נשא את שם היצרן, יּוצר במהלך השליש הראשון של המאה ה-20. מחקר פורנזי שנעשה במעבדות משטרת ישראל, לימד שזגוגיתו של המצפן נופצה כתוצאה מקליע שפרץ את מסגרת המצפן.
"בשלב זה, אי אפשר לשייך את המצפן ללוחם מסוים, אך סביר שהוא היה שייך לאחד משלושה – למפקד המחלקה דני מס, או לאחד משני הסיירים שלחמו בכוח – יצחק הלוי או ליצחק זבולוני", אומר ד"ר רפי לואיס מהמכללה האקדמית אשקלון ומאוניברסיטת חיפה. "זיהוי ודאי של בעליו המקורי של המצפן איננו אפשרי בשלב זה, אך יש בנו תקווה כי בעתיד יתגלה חומר ארכיוני שיאפשר זאת".
איל מרקו, ארכיאולוג רשות העתיקות, אומר: "העובדה שהמצפן מתאים לתקופה שבה נערך הקרב, והעובדה כי נמצא שהמצפן נפגע מקליע, מחזקות את ההנחה שהוא היה בשימוש בקרב הל"ה, וכן מלמדות כי במקום נכחה דמות פיקודית – או לפחות דמות מובילה, בשלבי הקרב האחרונים".
בנימה אישית, מוסיפים ד"ר לואיס ומרקו: "המחקר הזה הוא סוג של בוקס בבטן. הוא לא דומה לשום מחקר ארכיאולוגי שעשינו. גם אם אירועים שחקרנו מהעבר הרחוק, כללו עדויות לחורבן ולמעשי אלימות קשים, הרי שהמחקר בגבעת הקרב שונה: אמנם, חלפו כבר 75 שנים מאז נפילת הל"ה, אך כאן, יש פנים ושמות. יש היכרות כמעט אישית עם כל אחת מהדמויות. אתה תוהה מה עבר על הלוחמים, או האם המצפן – שמופיעים עליו סימנים של קליע, פילח את הלב של מי שאחז בו בכיסו או בידו. אתה מבצע עבודה כמה שיותר מדעית, אבל קשה מאוד לנתק את עצמך מההיבט הרגשי".
לדברי מנהל רשות העתיקות, אלי אסקוזידו, "המחקר המרגש, החוזר לרגעים המצמררים מקרב הל"ה. מראה כיצד הארכיאולוגיה יכולה לשמש כלי להבנת אירועים היסטוריים, לא רק מהעבר הרחוק – אלא גם מהעבר הקרוב".
