פריט זהב נדיר מסוף התקופה הרומית התגלה במסגרת חפירות רשות העתיקות בדרך עולי הרגל בעיר דוד שבגן לאומי סובב חומות ירושלים. החוקרים מעריכים כי חרוז הזהב שהתגלה על ידי המתנדבת, נוצר במלאכת יד עדינה ומורכבת.
חרוז מיוחד עשוי זהב טהור בן יותר מ-1600 שנה, נחשף במסגרת פרויקט סינון העפר בחוויה הארכיאולוגית שבגן לאומי עמק צורים. החרוז, שמקורו בעפר שהוצא ממבנה רומי מפואר בחפירות דרך עולי הרגל בעיר דוד, נוצר בטכניקה ייחודית שהצריכה מלאכת יד עדינה, במסגרתה הודבקו עשרות כדוריות זעירות יחדיו בצורת טבעת, כדי ליצור חרוז קטן.
מי שמצאה את חרוז הזהב היא הלל פיידמן בת ה-18 מבני עי"ש, שמתנדבת בפרויקט הסינון הארכאולוגי. "שפכתי את הדלי למסננת והתחלתי לשטוף את החומר שהגיע מחפירות עיר דוד", מתארת פיידמן את רגע הגילוי, "ואז, אני רואה בפינה של המסננת משהו נוצץ, שונה, שאני לא רואה בדרך כלל. מיד ניגשתי לארכיאולוג והוא אישר שמצאתי חרוז זהב. כולם פה מאוד התרגשו".
ד"ר אמיר גולני, מומחה לתכשיטנות עתיקה ברשות העתיקות אומר: "במשך כל שנותיי בארכיאולוגיה, מצאתי זהב אולי פעם או פעמיים, אז לגלות תכשיט זהב – זה דבר מאד מאד מיוחד". הוא מציין כי החרוז, ששרד את כל פגעי הזמן, היווה, כנראה, רק חלק קטן משרשרת או מצמיד שכללו חרוזים נוספים. "מי שיכול היה להרשות לעצמו פריט כזה עשוי זהב – היה אדם אמיד, בעל אמצעים".
שלמה גרינברג וארי לוי, מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות אמרו כי "החרוז הגיע ממבנה מפואר, שאורכו לפחות 25 מטרים. המבנה נבנה בסגנון בנייה שמאפיין מבני פאר. על עושרם של יושבי המבנה מעידים ממצאים נוספים שהתגלו בתוכו, כמו כלי חרס מיובאים ורצפת פסיפס מעוטרת".
החוקרים מציינים, כי ייתכן שהחרוז נוצר בתקופה קדומה יותר לתקופתו של המבנה שבתוכו הוא התגלה, ואולם סביר להניח כי האנשים שחיו במבנה, השתמשו בחרוז אשר יתכן והלך לאיבוד בטעות כאשר נפרמה השרשרת.
הממצא בעל חשיבות מיוחדת הן בשל נדירותם, כאמור, של פריטי זהב בחפירות ארכיאולוגיות, והן מכיוון שחרוזים בסגנון זה אינם נפוצים, בשל הטכניקה הייחודית והמורכבת ליצירתם. "העניין המסקרן ביותר בחרוז הוא שיטת הייצור המורכבת והייחודית שלו", מסביר ד"ר גולני.
ד"ר גולני מסביר את הייחודיות: "נדרשה הבנה טובה של החומרים ותכונותיהם ושליטה על החום, זאת – כדי לגרום מצד אחד להלחמה של הכדורים הזעירים אחד לשני, אך יחד עם זאת, למנוע מצב של חימום יתר, שעלול להביא להתכה מחדש של הזהב כולו". לדבריו, "רק אומן מקצועי היה יכול לייצר חרוז שכזה וזו עוד סיבה לערך הרב שיש לממצא".
השימוש בטכניקה הייחודית שהגיעה מחוץ לארץ ישראל, כמו גם השימוש בזהב ליצירת חרוז זה, מלמדים על עושרו של מי שהחזיק בו. ייתכן גם כי החרוז נוצר באזור אחר והתגלגל לעיר דוד בשל קשרי המסחר הענפים בין ירושלים ואזורים אחרים באותה התקופה. השערה נוספת היא שהחרוז ניתן במתנה למישהו מיושבי ירושלים, וייתכן גם שבשל ייחודיותו, החרוז הועבר במשפחה מדור לדור בירושה.
אלי אסקוזידו, מנהל רשות העתיקות אמר: "אמנם מדובר בממצא קטנטן, אבל דווקא הפריטים האישיים, היום-יומיים, הם שמצליחים לגעת ולחבר אותנו יותר מכל, באופן בלתי אמצעי, לאדם מסוים. גם עם הטכנולוגיות של היום, ליצור יצירה שכזו זה דבר מורכב. התבוננות בחפץ הזה ממלאת בהערכה ליכולות הטכניות של קודמינו בעת העתיקה".
ה"חוויה הארכאולוגית" שבגן לאומי עמק צורים פועלת במשך כל ימות השנה, ולאורך השנים התגלו במקום ממצאים רבים מתקופות שונות בהיסטוריה של ירושלים כמו קמע מצרי מתקופת הברונזה, מטבעות נדירים, שברי כלי חרס, תכשיטים ועוד.
