נהר החידקל המוכר עוד מהתורה גוסס. זרימתו של הנהר הענק שמזין יחד עם נהר הפרת את המפרץ הפרסי כמעט ולא מורגשת וזאת עקב פעילות אנושית ושינויי אקלים שחנקו את זרימתו האדירה של החידקל בעיראק. המדינה אולי עשירה בנפט אבל המדינה סובלת מעוני חמור, אחרי עשרות שנות מלחמה ובצורת. כשהיא נפגעת מאסונות טבע שמכים בה זה אחר זה, נמנית עיראק על חמש המדינות החשופות ביותר לשינויי אקלים, כך על פי האו"ם.
בחודשי הקיץ, הטמפרטורות עולות על 35 מעלות צלזיוס, כשסופות חול עזות צובעות את השמיים בכתום ומכסות את אדמת המדינה מוכת האסונות בשכבת אבק. הטמפרטורות כל כך גבוהות, עד שבשיא הקיץ הן מגיעות עד ל-50 מעלות צלזיוס, קרוב לגבול הסיבולת האנושית, מה שגורם להפסקות חשמל תכופות שמחמירות את תנאי חייהם של מיליונים.
הסיבות לגסיסתו המתקדמת של הנהר המוכר תלויו בזרם החידקל, שמחבר בין הערים מוסול, בגדד ובצרה, שנעצר בשל סכרים, הממוקמים ברובם במעלה הזרם בטורקיה שם הוא מתחיל וכמובן, כאמור כתוצאה מחוסר במשקעים.
החידקל מתחיל בהרי כורדיסטן, בגבול בין טורקיה וסוריה, שם מגדלים המקומיים כבשים ותפוחי אדמה. ממשלת עיראק וחקלאים כורדים מאשימים את טורקיה, ממנה מתחיל לזרום הנהר, על כך שהם עוצרים את זרימת המים לעיראק עם מספר סכרים.
לפי הסטטיסטיקה הרשמית במדינה, כמות המים שזרמה לשטחה של עיראק פחתה ל-35% בלבד מהממוצע שלה במאה האחרונה. אך למרות זאת, שגריר טורקיה בעיראק, עלי ריזה גוניי, דרש מעיראק בתגובה להשתמש במים הזמינים בצורה יעילה יותר, זאת בטענה כי המים מבוזבזים ברובם בעיראק. הטענות הללו מבוססות על כך שחקלאים עיראקים נוטים להציף את שדותיהם במקום להשקות אותם – פעולה שמובילה לבזבוז רב יותר של מים.
כל מה שנותר מנהר הדיאלא, יובל הפוגש את החידקל ליד הבירה בגדד הן שלוליות מים המנקדות את האדמה היבשה. הבצורת ייבשה את נתיב המים החיוני לחקלאות באזור ולכן נאלצו הרשויות לצמצם את השטחים המעובדים בעיראק בחצי, מה שמנע מגידול יבולים במחוז דיאלא, שנפגע קשות מהמצב.
הבנק העולמי הזהיר בשנה שעברה שחלק גדול מעיראק צפוי לגורל דומה בעלייה של מעלת צלזיוס אחת וירידה של 10% בכמות המשקעים – מצב שיוביל להפחתה של 20% מכמות המים המתוקים הזמינים. אם אכן התחזיות יתממשו, הרי שכמעט שליש מהשטחים המושקים בעיראק יתייבשו לגמרי.
מפלס החידקל ירד כל כך נמוך, עד שבקיץ האחרון מקומיים יכלו לשחק בכדור באמצע הנהר, כשהמים מגיעים בקושי לגובה מותניהם. המשרד למשאבי המים העיראקי מאשים את הסחף שיצר מעין שרטונים ומביא לזרימה הדלה של הנהר. לאחרונה, שלטונות בגדד השתמשו בכלים כבדים כדי לחפור ולמנוע את נזקי הסחף, אולם בשל ההתרחשויות במדינה נוצר קושי כלכלי וקצב העבודה הופסק כמעט לגמרי.
גם המלחמה הרסו חלק גדול מתשתיות המים של עיראק, זאת בנוסף לערים רבות, מפעלים, חוות ואפילו בתי חולים, שהשליכו את הפסולת שלהם ישר למימי הנהר. כשמוסיפים לזה את מי הביוב והאשפה שזרמו מבגדד, היישר לחידקל המצטמק, הרי שנוצר זיהום רעיל ומרוכז שמטיל איום הן על מי החידקל והן על בריאות התושבים בעיראק.
בבצרה הסמוכה המצב עגום לא פחות. רבים מנתיבי המים המדוללים עמוסים באשפה. מצפון, חלק גדול מהביצות המפורסמות, הצטמצמו והפכו למדבר יבש מאז שסדאם חוסיין ייבש אותם בשנות ה-80, כעונש לאנשים שמאכלסים את האזור. איום נוסף משפיע על נהר שט אל-ערב אליו מתנקזים החידקל והפרת והוא התגברות מליחות המים שתתגבר עם עליית מפלס פני הים והמסת הקרחונים בעולם.
AFP
