מטבע נדיר של מחצית השקל כסף מימי המרד הגדול התגלה בחפירות העופל בירושלים. | זהו המטבע השלישי מסוג זה שמתגלה בחפירות בירושלים ואחד הבודדים שהתגלו אי פעם בחפירות ארכיאולוגיות.
בחפירות שנערכו לאחרונה בעופל שמדרום להר הבית נחשפו שרידי מבנה ציבורי מפואר מימי הבית השני שחרב בתקופת חורבן בית המקדש השני. בתוך שכבת החורבן התגלו עשרות מטבעות יהודיים מתקופת המרד הגדול ברומאים, רובם עשויים ברונזה.
יוצא דופן ונדיר במיוחד הוא מטבע הכסף בערך של חצי שקל מהשנה השלישית למרד, שאותר בין המטבעות. מטבע זה הוא אחד הבודדים מסוגו שהתגלו בחפירות אי פעם. החפירות נערכו בידי משלחת מהאוניברסיטה העברית בראשות פרופ' עוזי ליבנר מהמכון לארכיאולוגיה, בשיתוף ארמסטרונג קולג' מאוקלהומה שבארה"ב, ובסיוע החברה הממשלתית לפיתוח מזרח ירושלים, רשות העתיקות ורשות הטבע והגנים.
במהלך המרד הגדול ברומאים, טבעו היהודים בירושלים מטבעות ברונזה ומטבעות כסף. על רוב מטבעות הכסף מופיע מצד אחד גביע – ומעליו, באותיות הכתב העברי הקדום, שנת המרד בה נטבע, ומסביב לגביע כתובת: 'שקל ישראל', 'חצי השקל' או 'רבע השקל', בהתאם לעריך. בצד השני מופיע ענף עם שלושה רימונים וסביבו כתובת: 'ירושלים הקדושה', גם היא בכתב העברי הקדום.
המטבע הנדיר שנמצא לאחרונה נוקה במעבדת השימור של המכון לארכיאולוגיה וזוהה על ידי ד"ר יואב פרחי, המומחה בחקר איסוף הכסף ועברו ההיסטורי, הכלכלי והגאוגרפי, במשלחת ואוצר ביתן קדמן למטבעות במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. "זהו המטבע השלישי מטיפוס זה שמתגלה בחפירות בירושלים ואחד הבודדים שהתגלו בחפירות ארכיאולוגיות בכלל", אמר פרופ' ליבנר.
טביעת המטבעות במהלך המרד, במיוחד אלו העשויים כסף, היוותה הצהרה פוליטית וביטוי לשחרור של המורדים היהודים כנגד השלטון הרומי, שכן בתקופה הרומית הסמכות לטבוע מטבעות כסף הייתה נתונה בידי הקיסר. ואכן, לאורך התקופה הרומית ועד המרד הגדול לא נטבעו כלל מטבעות כסף בידי יהודים, אפילו לא בימיו של המלך הורדוס הגדול.
כידוע, מטבעות מחצי השקל' שימשו גם עבור תשלום 'מחצית השקל' לבית המקדש להוצאות הקורבנות. "עד המרד נהגו לשלם את מס מחצית השקל במטבעות הכסף האיכותיים שהוטבעו בעיר צור בלבנון, וידועים בשם 'שקל צורי' ו'חצי שקל צורי'", מסביר ד"ר פרחי, ומפרט: "על פני מטבעות אלה הופיעה דמות רומית מיתולוגית".
למעשה, מטבעות הכסף של המורדים נועדו אפוא לשמש גם תחליף למטבעות הכסף הצוריים, הן בכתובות שנשאו והן בעובדה שנשאו סמלים ולא דמויות בשל האיסור לעשות פסל ותמונה.
