מחקר עולמי חדש מגלה כי ככל שגיל העץ גדול יותר כך יכולתו לשרוד בצורות גדול יותר ותרומתו לחמצן העולמי ולספיחת הפחמן – אפקטיבית הרבה יותר. | החוקרים סבורים כי הממצא צפוי לשנות את אופן בירוא היערות המקובל בעולם.
מחקר חדש שניתח יותר מ-20 אלף עצים על פני חמש יבשות, מראה כי לגיל העץ ולסוג שלו, עצים ביערות ממוזגים וטרופיים לעומת עצים מחטניים, יש משמעות רבה בכל הנוגע להתמודד עם אירועי בצורת בדרגות משתנות. הדבר עשוי להועיל בראייה עתידית להתמודדות עם שינויי האקלים התכופים והמחמירים, באמצעות תכנון מיטבי של ספיגה מרבית של פחמן דו חמצני ומניעת עלייה בטמפרטורות.
הממצאים מדגישים את החשיבות של שימור היערות העתיקים שנותרו בעולם, שהם מעוזי המגוון הביולוגי המאחסנים כמויות אדירות של פחמן, שמהווה גורם מאיץ מרכזי, כגז חממה מזהם, בתהליך ההתחממות הגלובלית. "מספר היערות העתיקים על פני כדור הארץ נמצא בירידה, בעוד שהבצורת צפויה להיות תכופה ואינטנסיבית יותר בעתיד", אמר צ'ון פונג או, אקולוג היערות של אוניברסיטת מישיגן, ומחברו הראשי של המחקר שפורסם בכתב העת Nature Climate Change. "בהתחשב בעמידותם הגבוהה לבצורת ויכולת אחסון הפחמן יוצאת הדופן שלהם, שימור עצים עתיקים, בעיקר בשכבה הראשונה של החופה העליונה, צריך להיות בראש סדר העדיפויות עבור כל מי שפועל כדי לבלום את מגמת ההתחממות ומשבר האקלים בעולם".
חשוב להדגיש כי בעוד בירוא יערות, כריתת עצים סלקטיבית ואיומים אחרים על העצים הובילו לירידה העולמית של יערות עתיקים, ייעור מחדש לאחר מכן, בין אם באופן טבעי ובין אם באמצעות נטיעת עצים יזומה – הובילה ליערות שנשלטים על ידי עצים צעירים יותר. לדוגמה, השטח המכוסה על ידי עצים צעירים (בני 140 שנים) בשכבת החופה העליונה של יערות ממוזגים וטרופיים ברחבי העולם כבר עולה בהרבה על השטח המכוסה על ידי עצים מבוגרים. למעשה, ככל שהדמוגרפיה של היער ממשיכה להשתנות, עצים צעירים יותר צפויים למלא תפקיד חשוב יותר בקיבוע פחמן ובתפקוד המערכת האקולוגית.
החוקרים השתמשו בנתונים ארוכי טווח של טבעות עצים מבנק הנתונים הבינלאומי לטבעות עצים (International Tree-Ring Data Bank) על מנת לנתח את תגובת הצמיחה של 21,964 עצים מ-119 מינים רגישים לבצורת, במהלך ואחרי הבצורת של המאה הקודמת. הם התמקדו בעצים בחופה העליונה, שכן חופת היער היא אזור רב שכבתי, המורכב מבחינה מבנית וחשוב מבחינה אקולוגית, שנוצר על ידי צמרות עצים בוגרים וחופפים אלה לאלה. עצי החופה העליונה הופרדו לשלוש קבוצות גיל – צעירים, בינוניים ומבוגרים – כשהחוקרים בדקו כיצד הגיל השפיע על תגובת העץ לבצורת עבור מינים שונים של עצים שנטועים ביערות ממוזגים וטרופיים (דוגמת אלון, אשור ואדר) ושל עצי מחט (כמו למשל אורן, אשוח וארז).
בעצי יער הם מצאו כי עצים צעירים בחופה העליונה של יערות ממוזגים וטרופיים, חוו הפחתה של 28% בצמיחה במהלך הבצורת, בהשוואה להפחתת צמיחה של 21% עבור עצים דומים אך עתיקים יותר, בעוד שההבדל של 7% בין העצים הצעירים למבוגרים גדל ל-17% במהלך בצורת קיצונית. בעוד שההבדלים הקשורים לגיל עשויים להיראות קטנים, כשהם מיושמים בקנה מידה עולמי עשויות להיות להם השפעות עצומות על אחסון הפחמן האזורי ועל תקציב הפחמן העולמי – נתון שנכון במיוחד ביערות ממוזגים שידועים כאחד משקעי הפחמן הגדולים בעולם.
במחקר נמצא כי ההבדלים בתגובה לבצורת (הקשורים לגיל העץ) בעצי מחט, היו קטנים יותר מאשר בעצי היערות הממוזגים והטרופיים, ככל הנראה מכיוון שעצים מחטניים נוטים לצמוח בסביבות צחיחות יותר, כך לדברי החוקרים. בשורה התחתונה, המחקר הנוכחי הוא סינתזה המייצגת את השפעותיהם הסביבתיות של אלפי עצים ביערות מגוונים על פני חמש יבשות, במקום להתמקד בסוגי יער בודדים. בנוסף, מדובר במחקר ייחודי בהתמקדות שלו בעצים בחופת היער העליונה, מה שמפחית את ההשפעות המבלבלות של גובה וגודל העצים.
