עין אפק

חלפנו על פני קריית ביאליק, מגיעים אל קצה העיר, אל המקום בו נמצא בית הקברות. חמש דקות נסיעה, ושלט סימון "עין אפק" מפנה לשמורה.

נכנסנו אל טחנת הקמח העתיקה בעלת התקרה הגבוהה והמקומרת. בתוך הטחנה נהנינו מתצוגה של מכשירים חקלאיים עתיקים ומיצג אורקולי נפלא, שמסביר על השמורה ופינות החמד שבה.

מבנה הטחנה הוקם בידי הצלבנים, כמבצר שחולש על כל האזור מסביב. 4 טחנות קמח פעלו כאן, וכדי שהן תפעלנה היטב הקימו הצלבנים סכר שעצר את מימי נחל נעמן, והעלה את המפלס שלו ב- 2.7 מטרים! הטחנות ספקו קמח לעיר עכו, שהפכה מאוחר יותר לבירת ממלכת הצלבנים…

לפני קום המדינה, היתה כאן עמדת שמירה של הבריטים, ומכאן הם צפו למרחקים.

עלינו על גג הטחנה, משם נראית כל השמורה מלמעלה. הנוף מלמעלה מדהים! מים בכל מקום, המון ירק ועצים, ובמרחק – ג'אמוסים אמיתיים!

עזבנו את הטחנה והתחלנו ללכת בשביל המוביל למים. חלפנו לצד בריכות גדולות ופה ושם נגלו לעיני מעופפים מעניינים ופרפרים, חיפושיות ירוקות ואדומות וציפורים מקסימות.

מים היו בכל פינה, בצורה של ברכות, אגמים, נחלים ומעיינות. הבריטים שחקרו את המקום הזה גילו בו 35 נביעות של מים!

יצור מצחיק הציץ מסבך הצמחים, מכוסה שערות חומות – נמיה.

באחד מעיקולי המסלול המתינה לנו הפתעה, מרפסת תצפית שנבנתה מעל המים ואפשרה לנו לנשום את המרחבים הרטובים, כאילו היינו בתוך סירה.

והנה…זה הגיע. גשר עץ לא ממש רחב, בלי שום גדרות, שנבנה ממש מעל המים. אתם ודאי חושבים על גשר של מטר או שניים. אבל לא. הוא ארוך ארוך, אולי מאה מטרים של הליכה זהירה, כשהמים מימין ומשמאל וכל תנועה בלתי זהירה… טוב, עדיף שלא לדבר על זה.

ההליכה על השביל הצף הזה היא חוויה מיוחדת שאין בשום מקום אחר!

סיימנו את השביל הצף אבל המים עוד לא תמו!

בריכת לבנון הירקון יפה ומוקפת ירק, ובה המון דגים שגדלים כאן בנחת, ומתרבים בהמוניהם.

לא הרחק משם בריכה נוספת, שם דואגים דווקא לצמחים שלא ייכחדו. נופרי מים ממלאים את כל הבריכה בירוק לבן צהוב, וביניהם מציצים קני סוף גבוהים. לצד הבריכה שטח לא גדול ובו צמחים מעניינים אחרים.

על השלט ליד הבריכה כתוב: "אל גן זה שלפניכם, אנו מעבירים צמחים נדירים שעלולים להיפגע… חלק מהצמחים הם מינים אדומים שנמצאים בסכנת הכחדה…"

בדרך החוצה נראים בתי קינון לתנשמות וינשופים, שגם הם חלק מן השמורה המקסימה.