רשימות מומלצים שכולנו מכירים כוללים טיולים מומלצים, מגזין ״פודורס״ יצא ברשימה של עשרת היעדים אליהם הציבור מוזהר שלא להתקרב. | קראו
אחרי הפסקה של שלוש שנים בעקבות הקורונה, מגזין התיירות והטיולים הפופולרי Fodor's, חזר עם הרשימה שלו ליעדי טיול שלא כדאי או יותר נכון רצוי, לנסוע אליהם. לרשימה נכנסו גם יעדים שאולי לא היינו מצפים לראות בשל הפולריות שאנחנו מייחסים להם.
בפודורס מסבירים כי רשימת ה"No List" שמזהירה את המטיילים ממקומות בהם לא רצוי לטייל, לא נועדה לביקורת על היעד, אלא כהזדמנות לחשוב על ההשפעה שיש לתיירות על המיקום הזה, ועל הצורך לתת ליעדים הזדמנות להתבסס מחדש. הרשימה של השנה אינה משקפת יעדים שלא צריך לבקר בהם אף פעם, אלא לשקול לחכות עם ההגעה אליהם.
רשימת עשרת היעדים חולקה לשלוש קטגוריות: אטרקציות טבעיות שצריכות קצת זמן להתחדש, מוקדים תרבותיים שאין להם משאבים לתמוך בהמונים ויעדים שנמצאים במשבר מים.
צרפת חווה שחיקת חוף אינטנסיבית עקב תיירים הנוהרים לאזורים אלה ויוצרים מפולות תכופות. אטרטה (Étretat) בחבל נורמנדי נאלצה לסגור את המתקן לטיפול בשפכים בשנה שעברה, משום שלא יכלה להתמודד עם כמות המבקרים, שהייתה פי שלושה מאוכלוסיית תושביה. במרסיי, הפארק הלאומי קאלאנק החליט להטיל מכסה של 400 למבקרים בו, ופתח מערכת הזמנות מראש מכיוון שלא היו להם השירותים הנכונים לכל ההמונים.
אגם טאהו היה תמיד אטרקציה פופולרית, אבל בעקבות המגפה הוא שינה את פניו לחלוטין. אנשים רבים עברו לגור באזור והחליטו להפוך את בית הנופש שלהם למגורי קבע. זה הוביל להגברת התנועה לאורך האגם והפך את השבילים והחופים לעמוסים עוד יותר.
החשש הגדול ביותר הוא נזקי הזיהום לאגם כתוצאה מפליטת האבק וזיהום הסירות, אשר משנים את צבעו הכחול האייקוני. העיירה עוסקת גם במציאת פתרון למזעור מספר הרכבים על הכביש באזור, אז אם תחליטו ללכת, שקלו לשכור אופניים או להשתמש בשירות ההסעות החינמית.
עוד מקום שזכה למקום ״מכובד״ ברשימה היא יבשת אנטארקטיקה. היבשת נחשבת לאחד המקומות הפגיעים ביותר לשינויי אקלים, ולכן ״טביעת הרגל התיירותית״ השפיעה על האזור שכבר היה תחת איום ולכן כמות המטיילים בו מוגבלת.
חצי האי רשם כמה מעליות הטמפרטורות המהירות ביותר, ואת הירידה הגדולה ביותר של חיות הבר בהיסטוריה. שלבו את זה עם הפחמן השחור שנפלט מספינות ומטוסים כדי להגיע לשם, מה שגורם לשלג לימס מהר יותר ולהשחיר.
מערכת התעלות של ונציה, המורכבת מ-150 תעלות, היא הקסם הגדול ביותר של העיר ואחת הסיבות לכך שתיירים מגיעים לעיר הזו. מכיוון שהעיר מוקפת במים, היא חשופה לשיטפונות, במיוחד כשמפלסי הים עולים. ננקטים צעדים לשמירה על המערכת האקולוגית של הלגונה, כמו אי מתן אפשרות לספינות שייט גדולות להיכנס למרכז ההיסטורי, ובקרוב ייכנסו לתוקפם דמי כניסה כדי להרתיע תיירות המונית של טיולי יום.
עוד באמצעי ההרתעה לתיירים: העיר הציגה לאחרונה מערכת חדשה ללוחיות רישוי מורשות במהלך עונת השיא שלה כדי להפחית את עומסי התנועה. אנשים עם לוחיות אי-זוגיות או זוגיות יכולים לנהוג רק בימים מסוימים, מה שמגביל את המכוניות בכבישים.
חופי קורנוול הם אחת האטרקציות הטובות ביותר במחוז האנגלי הזה, אבל רשויות התיירות של קורנוול החלו להרים דגלים אדומים כנגד תיירות היתר שלה. לפני ארבע שנים, החליטו הרשויות להפסיק לקדם את קו החוף שלה בחוברות ובקמפיינים מקוונים. זה אפילו הרחיק לכת עד לכך שהרשויות המקומיות ממש ביקשו להתרחק מהחופים.
מלבד החופים המאוכלסים יתר על המידה, התושבים אומרים שלאזור אין תשתית לתמוך במספר ההמונים, עם כבישים צרים, חניה מוגבלת ועודפי זיהום ואשפה. מקומות הלינה אפילו מגבילים את מספר הימים שהם מאפרים לתיירים ללון אצלם, כדי לשמור על רמות מחירים שפויות מכיוון שהשכרות לטווח קצר מייקרות את המחירים.
כאשר מספר התיירים באמסטרדם שווה למספר התושבים בכל המדינה, יש צורך באסטרטגיה כדי להבטיח שההמונים לא יהיו כל כך מבודדים לאזור אחד. לכן מועצת התיירות של הולנד התאימה מחדש את קמפיין השיווק שלה והתמקדה בקידום אזורים שונים ופילוח תיירים לזמנים שונים.
גם תאילנד משכה מספר עצום של מבקרים, עם כמעט 40 מיליון תיירים מדי שנה בשנים שקדמו לקורונה. ריבוי המטיילים גרם לקריסת תשתיות מדינתיות ולכן, לשכת התיירות תנסה עכשיו להתמקד פחות במספר המבקרים ויותר במטיילים ברמה הגבוהה ביותר, והוסיפה אמצעים להגנה על משאביה, כגון סגירת פארקים לאומיים למשך חודש אחד בשנה כדי שאלה יוכלו להתאושש.
המפרץ הפופולרי של מאיה ביי, ראה סגירות קבועות במהלך השנים האחרונות עקב נזקים אקולוגיים של המוני התיירים, בעוד שהאי קו-טאו הטמיע לאחרונה דמי שימוש לתיירים, שנועדו לשימור הטבע במקום. לאיים לא תמיד יש גישה יעילה למים, וזו הסיבה שמחוז מאווי נאלץ להכניס הגבלות על תושבים לשימוש במים לא חיוניים. הגבלות אלו לא נאכפו באתרי הנופש בדרום ובמרכז מאווי, הכוללים בריכות רבות, מדשאות מטופחות ומגרשי גולף.
חלוקה לא אחידה זו של מים בין תושבים לאתרי תיירות הובילה לסכסוכים וטינה, במיוחד מכיוון שיוקר המחיה מוגבר על ידי עלייה בשכירות לטווח קצר. זה גם גורם ליותר תושבים להפוך לחסרי בית, וזו הסיבה שחלק מהמקומיים קראו לתיירים להפסיק להגיע מה שהוביל לכניסתם האוטומטית של האיים לרשימת ״לא לטיול״.
עוד ברשימה: חצי האי האיברי, המחולק על ידי ספרד ופורטוגל עד לרוסיה, נחשב כקו פרשת המים האירופי וחשוב לפיזור המים באזורים אלו. מכיוון שחצי הכדור הצפוני חווה את אחת הבצורות הקשות ביותר השנה, הוא ייבש נהרות ועזר ליצור תנאים יבשים שהשפיעו על 65 אחוזים מאירופה.
נהרות הריין והדנובה סבלו ממפלסי מים נמוכים שהשפיעו על הפלגות בנהר, שם נוסעים התלוננו על מסלולי טיולים שונים ועל צורך לנסוע באוטובוסים בין נמלים מסוימים. באזורים אחרים, קיבולת מאגרי המים בספרד היא עד 11 אחוזים; במחוזות צפון איטליה אין מספיק מים לגידול מזון; ואיי יוון מנסים למצוא את האיזון בין דרישות המים של החקלאות והתיירות, שכן הם מסתמכים על יבוא מים.
אגם מיד, על גבול אריזונה-נבדה יבש ושינה את פניו. הבצורת שהייתה באזור השפיעה מאוד על מפלס המים שלו. אריזונה ונבאדה יישמו בשנה הבאה הגבלות מים שכן מפלס המים צפוי להיות פחות מ-320 מטר מעל פני הים בשנה הבאה. אם אגם מיד ירד מתחת לגובה 270 מטר, המצב יהפוך לקשה עוד יותר, וזה ישפיע על סכר הובר המייצר הידרואלקטריות, המשרת מיליוני אנשים בקליפורניה, אריזונה ונבאדה.
גם אגם פאוול ביוטה ואריזונה מתמודד עם מפלס מים מדולדל. תיירים המבקרים בפארק הלאומי ציון ביוטה משתמשים בכמות מים כפולה מאשר תושב ממוצע בלאס וגאס. כשהמים מתייבשים, מערכות אקולוגיות מדבריות ומשפחות מעוטות הכנסה הן הנפגעות ביותר. מקומות אלו תפסו מקום בולט ברשימת האתרים אליהם לא מומלץ להגיע לטייל.
