יש מקום לאופטימיות אך גם לחשש: רשות הטבע והגנים חושפת דו"ח מקיף על בעלי החיים בישראל בהם נחשף כי חל שיפור במצבן של חיות בר מקומיות הנמצאות בסכנת הכחדה – אך גם נסיגה מדאיגה באחרות.| כל הפרטים
למרות הנסיגה בכמות הנשרים והלוטרות, מזוהה עלייה באוכלוסיית צבי הנגב והיעל הנובי – כך לפי דו"ח מצב חיות הבר שסיכם את העשור האחרון והוצג ביום שלישי במפגש לעיתונאים שערכה רשות הטבע והגנים.
הדוח שהוצג סוקר את מצבם של 16 מינים בקרב קבוצות החולייתנים – יונקים, עופות וזוחלים, תוך התמקדות במינים נדירים בסכנת הכחדה, בעלי ערך תרבותי וציבורי ומינים, היכולים לשמש סמנים למצבם של המערכות האקולוגיות ובתי הגידול במקומות חיותם. בדוח נכללים אף מספר מינים שחשוב לספור אותם מפאת חיכוכם עם האדם.
ד"ר נעם לידר, מנהל אגף אקולוגיה ברשות הטבע והגנים שערך את הדו"ח אמר: "תוצאות הדו"ח מראות שבעשורים האחרונים גודל האוכלוסיות של רוב המינים שנספרו, בהם רבים בסכנת הכחדה חמורה, נמצא במגמת עלייה או שומר על יציבות. מצב זה מעיד על כך שבאופן כללי מצבם של מרבית מיני היונקים, העופות והזוחלים שנבדקו נשאר יציב או השתפר בעשור האחרון וזה כמה דורות, ומעיד שמכלול פעולות השימור והממשק המיושם על ידי רשות הטבע והגנים והשותפים שלה לעשייה אכן תורם לשימורם".
"עם זאת" הוא הוסיף: "מגוון האיומים כיום ואלו העתידיים, מחייבים המשך פעולות השימור והגברתם. בשני מינים נמצאה מגמת ירידה מתמשכת ומדאיגה ומצב אוכלוסיותיהם מידרדר: אוכלוסיית הנשר מקראי שאוכלוסייתו קטנה בדור האחרון של המין, ואוכלוסיית הלוטרה האירופית שקטנה בשני הדורות האחרונים של המין".
היעל הנובי היא סמל להצלחה של שמירה על מינים והוא גם סמלה של רשות הטבע והגנים מיום הקמתה. גודל האוכלוסייה העולמית של היעל בירידה, וכנראה היום האוכלוסייה בישראל היא הגדולה והמוגנת ביותר בעולם. עיקר האוכלוסייה מרוכז בשני אזורים: מדבר יהודה והר הנגב. שתי אוכלוסיות קטנות חיות בהרי אילת והערבה הדרומית ואוכלוסייה אחת ברמת הגולן. מקורה הוא יעלים מעין גדי שהועתקו בעבר לרמת הגולן.
תוצאות הספירות שבוצעו על היעלים והגדיים מורות בדרך כלל על יציבות או על עלייה מתונה בגודל האוכלוסיות בתקופה המהווה יותר משני דורות של יעלים. פירוש הדבר הוא שתגובת האוכלוסייה בטווח זמן קצר עד בינוני על איומים, ובד בבד פעולות ממשק השימור של רשות הטבע הגנים, התגלמו ביציבות או בעלייה במספרה.
בעבר הצבי הישראלי היה נפוץ בחצי האי ערב ובמזרח התיכון. עם השנים הצטמצמה אוכלוסייתו או נכחדה ברוב המדינות, והיום רוב האוכלוסייה נמצאת בישראל: בצפון הארץ ובמרכזה, ומהנגב המערבי ורמת מדבר יהודה וצפונה. מין זה משמש אינדיקטור למצב הסביבה שבה הוא חי. ירידה בגודל אוכלוסיית הצבאים עשויה להעיד על ירידה באיכות השטח כולו, ומכאן חשיבות הספירה של מין זה. הן נספרו במשך שלושה דורות ויותר של המין (משך כל דור של צבי הוא כ-5 שנים) ומראות מגמות ארוכות טווח במצבן.
בחלק מהאזורים בישראל ישנה מגמת גידול והתחזקות של אוכלוסיות הצבאים, אך אוכלוסיות אחרות נשארו יציבות או אף קטנו. אוכלוסיית הצבאים בחולות מישור החוף הדרומי פחתה בשלושת הדורות האחרונים עד כדי מחצית מגודלה לפני עשור. לפי האומדן בדו"ח העשור סך, כל אוכלוסיית הצבאים בישראל בשנת תש"פ הוא כ-5,500 פרטים.
תפוצתו העולמית של צבי הנגב היא במדבריות צפון אפריקה, סיני וישראל. בישראל הוא מצוי בנגב ובערבה, ומדרום הנגב המערבי וחוף ים המלח עד אילת. בשל התאמתו לשטחים פתוחים ונרחבים כגון שטחים מישוריים וואדיות רחבים במדבר, גם הוא משמש סמן לשינויים במצב בית הגידול, ולכן ירידה בגודל אוכלוסייתו יכולה להעיד על הידרדרות כושר הנשיאה של השטח ואיכותו. ספירה רב-שנתית כבר נעשית יותר משלושה דורות של המין בתחום תפוצתו בנגב ובערבה בחמישה אזורים מייצגים.
תוצאות הספירה של צבי הנגב מעידות על מגמת עלייה בגודל האוכלוסייה כמעט עד כדי הכפלתה בתקופה זו. רוב הגידול נצפה באוכלוסיות מרכז הערבה והנגב, בעיקר בנחלים הגדולים, ורק מקצתו נצפה בדרום הערבה וצפונה ממנה. בשנת הספירה האחרונה לתקופת הדוח – 2018 , נספרו 1,433 צבאי נגב.
מנגד, עומדים מינים שלא מצליחים לשוד בטבע הישראלי כמו הנשר המקראי. בעבר תפוצתו העולמית של המין הייתה רחבה: מחצי האי האיברי במערב ומדינות דרום אירופה ועד הודו במזרח, וכן צפון אפריקה. אולם היום האוכלוסייה מקוטעת והמין נעלם או התמעט מאוד בחלק ניכר מתחום תפוצתו. גם בישראל תפוצת המין הצטמצמה, ובשני העשורים האחרונים היא פחתה מ-120 זוגות מקננים ל-50 זוגות בלבד. בצפון מקננים נשרים רק בכרמל, ובדרום במדבר יהודה ובהר הנגב.
הנשרים נספרים 22 שנים, שהן פרק זמן קצר בהרבה משלושה דורות של המין (כ-54 שנים). בחורף 2020 נספרו 184 נשרים: 41 בצפון ו-143 בדרום; ואותרו 47 התחלות קינון: 9 בכרמל, 4 במדבר יהודה ו-34 בנגב. בקיץ 2020 נספרו 204 נשרים: 38 בצפון ו-166 בדרום.
גם הנשר בחי בר כרמל מספק תמונת רבייה עגומה: בצפון שיעור ההצלחה של הרבייה היה 10% בלבד, במדבר יהודה כל הקינים נכשלו, ורק בנגב שיעור ההצלחה של הרבייה היה 75%. אם כן, היום רוב אוכלוסיית הנשרים בישראל מתרכזת בחבל המדברי, ומספר הפרטים הנצפים ומספר הקינים המתועדים בו יציב ואף עולה באופן מתון. לעומת זה מספר הקינים במדבר יהודה ירד ירידה חדה בהשוואה לנגב, שבו ניכרת יציבות ועלייה מתונה.
בתוך כך, מעבר לנתונים שקיימים בדוח העשור המפרטים נתונים ומגמות עד שנת 2020 רשות הטבע והגנים דיווחה במפגש העיתונאים על נתונים נוספים הקשורים לאוכלוסיית הנשרים בישראל. מהנתונים שהוצגו במפגש, נכון לשנת 2022, על פי סיכום ספירה אחרונה ומעקב נשרים ע"י לכידה ותיוג, אוכלוסיית הנשרים המקומית נאמדת בכ-230 פרטים (נתון זהה לשנת 2021).
9 נשרים נולדו ב-2022 בגרעיני רבייה של פרויקט "פורשים כנף" (רק 5 אשתקד), 38 קינוני נשרים נרשמו השנה (47 אשתקד). ייתכן שהירידה מוסברת בהרעלה שהתרחשה באוקטובר 2021, שבה מתו לפחות 14 פרטים, רובם בוגרים, ועוד הרעלה של 3 פרטים מתרופה ווטרינרית לפני פחות משנתיים. 4 נשרים מגרעין הרבייה שוחררו השנה בישראל לטבע, 3 בשמורת גמלא ו-1 בחי-בר כרמל (6 אשתקד). 12 נשרים נמצאו מתים השנה בישראל לעומת 24 אשתקד. 7 מהם מתו הרעלה מתרופות ווטרינריות (וולטרן שאכלו כנראה במדבר יהודה במזרח הר חברון וקרוב לקו התפר).
נשר במעוף – שמורת טבע גמלא בסך הכל – 124 נשרים נלכדו בחודשי הסתיו כחלק מניטור האוכלוסייה (במסגרת פרויקט פורשים כנף), מהם 20 פרטים חדשים – ילידי השנה החולפת. שאר הנשרים שנלכדו הם נשרים ותיקים שנבדקו, מושדרו ושוחררו. בסך הכל יש 139 נשרים ממושדרים פעילים.
גם בחיית הלוטרה התמונה עגומה למדי. תחום תפוצתה של הלוטרה הוא אירופה, אזורים רבים באסיה, ובחלקים מצפון אפריקה. ישראל היא גבול התפוצה הדרומי העולמי של המין. בישראל אוכלוסייתה הצטמצמה מאוד בשנים האחרונות וככל הנראה היא נכחדה מנחלי רמת הגולן, עמק חרוד, עמק בית שאן ועמק יזרעאל. היום היא מצויה בנחלי האיתן באגן נהר הירדן העליון ועמק החולה, באזור הכנרת ובעמק הירדן.
ממצאי הסקר מעידים על אוכלוסייה יציבה יחסית רק בשני אזורים: בעמק החולה והנחלים המתנקזים אליו; ובאזור הכנרת. כמו כן התגלו סימנים להימצאות של לוטרות באתרים דרומיים יותר לאורך הירדן הדרומי, וייתכן שהם מעידים על התפשטות האוכלוסייה דרומה.
רשות הטבע והגנים דיווחה גם על סיכום הטלות קיני צבות הים ופעילות המרכז להצלת צבי ים ברשות הטבע והגנים בשנת 2022. לפי הנתונים שהוצגו במפגש העיתונאים, בשנה האחרונה הוטלו בחופי ישראל 403 קיני צבות ים לעומת 449 אשתקד. 223 צבי ים פגועים/פצועים הגיעו השנה לטיפול במרכז הארצי להצלת צבי ים לעומת 102 אשתקד ו-121 צבי ים הושבו חזרה לטבע לאחר תקופת טיפול ושיקום, לעומת 104 צבים בשנת 2021.
